מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 6

אמר ר' זעירא חמיי בר נש וכו'. לר' זעירא לא הוה קשיא ליה קושיא דמר עוקבא דהוא מפרש לה כרב הונא בריה דרב יהושע התם דף פ"ה ע"א ליטול מזה וניתן לזה והילכך מפרש דשמין כמה אדם רוצה ליתן שלא יגיע לו הצער הזה כגון שהיה ידו מוכתבת נמלכות לקטוע בסייף וכמה רוצה ליתן שיקטעו בסם וכדאבוה דשמואל שם אלא דלמר עוקבא דמפרש ליטול כפשטה דמתני' קשיא הא דאקשו שם מעיקרא דמי פתי יסור הנה ולשקול כל ממון שבעולם ולצער נפשו ונראה דהתם לפרש צער במקום נזק היכי שיימינן קאי והילכך פריך הכי אבל הכא לפרושי להמתני' קאי דקתני על צפורנו וכו' והוי צער שלא במקום נזק וכעין שכתב הרא"ש ז"ל דבצער שלא במקום נזק אי אפשר לשום בענין אחר אלא כמה אדם רוצה ליטול להיות מצטער בכך וכלומר דבכה"ג ל"ק נמי הא דלעיל דאפשר דהואיל שלא במקום נזק הוא ימצא איזו שרוצה ליטול איזה סך בעד צער לפי שעה כזה ובכך שמין ליתן לו וכתב עוד הרא"ש א"נ ממילתי' דאבוה דשמואל שמעינן נמי פי' דמתני' דלעולם אין שמין כמה רוצה ליטול דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו ואין ערך לשומא זו אלא שמין מי שחייב למלכות לכוותו על צפורנו כמה היה נותן להנצל מצער הזה ושומא להנצל מצער יותר קלה משומא לקבל צער. ולפ"ז נוכל לפרש דבהאי סברא פליגי הכא ר' זעירא ומר עוקבא דקאי אמתני' דר' זעירא סבר דאפילו בצער כזה א"א לשום כמה אדם רוצה ליטול אלא ליתן להנצל מזה ומר עוקבא ס"ל דבצער שהוא לפי שעה נוכל לשום כמה רוצה ליטול:

תני בן עזאי אומר נכאי מזון. דיני' דבן עזאי הוא בתוספתא בלי שום חולק ולא זכרו פוסקים הראשונים מזה ואפשר דבכלל ריפוי הוא כדכתב הרמ"א בהגהה סימן ת"כ: