מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 4

הוי צריך לומר שוגג וכו'. מסוגיא דהכא משמע דפשיטא ליה להש"ס דבשוגג ממון הוא דמשלם דביה לא שייכא עין ממש ולא צריכא לדרשא אחרת וקרא אחרינא דאתי למזיד ילפינן ליה מקרא דנאמר בשוגג דעל ממון קאי. וכעין דרשה זו מצאתי בספרי פ' שופטים ר' יהודה אומר נאמר כאן יד ורגל ונאמר להלן יד ורגל מה כאן ממון אף להלן ממון. ובבבלי לא נחית להא כ"א דכולהו תנאי ואמוראי דילפי כל חד וחד מדרשא דידיה דעל ממון נאמר סתמא קאמרי. וממילא ידעינן דאין חילוק בין שוגג למזיד לענין זה דהא דרשינן מפצע תחת פצע לחייבו על שוגג כמזיד וא"כ בתרווייהו משתעי קרא. ואפשר נמי לומר דהיינו דמסיים הכא שאם היה סומא וכו' וכלומר וכ"ת דמנא לן למילף מזיד משוגג ודילמא במזיד עין ממש קאמרינן ועלה קאמר הא לא מצית אמרת שהרי אם היה סומא וכו'. והוי כחד מדרשות הבבלי בענין זה ועיין בדיבור דלקמן:

שאם היה סומא וכו'. כדרשא דר"ש בן יוחי בבבלי דף פ"ד ע"א. והתם דחי לה דילמא היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן ליה. והא דלא קאמר דילמא כל כי האי שקיל ממונא דהא כבר איפרוק לעיל התורה אמרה משפט א' וגו' ובפטרינן ליה לק"מ דמידי דהיה אטריפה שהרג את השלם. והתם דריש לה עוד מכמה דרשות דבי ר' ישמעאל תנא וכו' רב אשי אמר אתיא תחת תחת וכו' מתחת אשר עינה. והרמב"ם ז"ל לא הביא שום חד דרשה מכל הני דאיתא התם כ"א כדורש בפני עצמו שכתב בפ"א מחובל הל' ה' ומנין שזה שנאמר באברים עין תתת עין תשלומין שנא' חבורה תחת חבורה ובפירוש נאמר וכי יכה וגו' רק שבתו יתן וגו'. הא למדת שתחת שנא' בחבורה תשלומין וה"ה לתחת האמור בעין ובשאר איברים. ובאמת זה קשה שלקח ובירר דרך לעצמו ולא מצינו דרשה זו בהש"ס. והה"מ דיקדק בדרשה דלקמן הל' ז' ומנין שמזיק בחבירו וכו'. וזה יותר קשה ואם נאמר מפני שדרשה זו מפורש' היא כמו שאמר ובפירוש נאמר וכו' א"כ קשה כל התנאי ואמוראי דדרשי התם אמאי לא דרשי כהאי וכמה שמפורש במקרא במקומו. וראיתי לקושיא זו שהובא בשיטת מב"א ז"ל בשם הר"מ וז"ל הקשה הר"מ היכי מצינן למימר עין תתת עין ממש הא כתיב בחובל בחבירו רק שבתו יתן ורפא ירפא ושמא היינו דוקא חבלה של ראשי איברים אימרי ממש עכ"ל. והשתא קשה טפי על הרמב"ם דמנא ליה למידרש הכי באיברים דאין לו ללמוד ג"ש בעצמו מה שלא מפורש בהדיא ובקרא דכי יכה לא נאמרו איברים. ומצאתי במכילתא משפטים בפסוק אם יקום וגו' דדריש הכי ונקה המכה מן המיתה שומע אני מן השבת וריפוי ת"ל רק שבתו יתן ורפא ירפא חוץ ממה שנותנין לו דמי איבריו נותנין לו דמי שבתו וריפויו ע"כ. ועיקר האי דרשא ללמדנו שמשלם שבת וריפוי מלבד דמי נזק וזהו שכתב הרמב"ם שם הל' ח' ומנין שהוא חייב בשבת בפני עצמו וכו' ועכ"פ למדין אנו דגם באיברים הדין כן וראה הוא ז"ל להביא כדרשת המכילתא בענין שמפורש במקומו שבחובל תשלומין הוא וז"ש ובפירוש נאמר וכו' ומה שסיים הא למדת וכו' והנלמד מן המכילתא וכפירוש דברי הברייתא הוא דמהיכן למדו לומר כן חוץ ממה שנותן לו דמי איבריו וכו' הא איברים לא נאמרו שם ודילמא חבלה באיברים ממש הוא ולא דמים אלא ודאי דסמנו על תחת שנא' בחבורה דדמים הוא כמו שמפורש וה"ה לתחת שנאמרו באיברים. ובירר הוא ז"ל דרשא דמכילתא משום דמפורש במקרא במקומו הוא בענין עיקר הלימוד דחובל בחבירו בתשלומין הוא ונלמד ג"כ בחובל בראשי איברים ובענין צער במקום נזק בהל' ז' סמיך אג"ש דרב אשי דיליף ממון משם וממילא נשמע דמשלם צער בפני עצמו כמו דהוא משלם שם הצער מלבד הקנס ובזה מסולקת תמיהת הה"מ. וממה שנתבאר חבין ג"כ הא דכתב הרמב"ם לקמן בפ"ד הל' ט' החובל בחבירו ביוה"כ וכו' שהרי בפי' רבתה התורה חובל בחבירו לתשלומין שנא' רק שבתו יתן. ולכאורה הוא דלא כדרשת הש"ס בפ' אלו נערות דף ל"ב ע"ב חובל בחבירו נמי מכדי כתיב כאשר עשה וגו' כן ינתן בו ל"ל דבר שיש בו נתינה ומאי ניהו ממון והה"מ כתב שם וכר"י האי פיסקא הוא כר"י אבל בהאי דרשא לא דיקדק כלום ובפירוש המשנה כתב הוא ז"ל דרשה דיד ביד דהתם ודיקדק התיו"ט עליו במשנה ג' ע"ש. ובחבורו לא השגיח וכן במה שדקדק בענין בהיכי דאתרו ביה והוא מדברי התוס' שם ד"ה חובל בחבירו וכו' ולא השגיח בדיבור דלעיל מכדי כתיב וכו' דהעלו דסוגיא דהתם אתיא כמאן דמפיק הכא עין תחת עין ממון מקרא דיד ביד והיינו דקאמר מכדי וכו' ע"ש וכן במ"ש בריש דיבור דחובל וכו' דמשמע ממון כדאוכחן מייתורא דיד ביד וכו' וא"כ האי אתיא כולא כדתני דבי ר"ח הכא בדרשא דממון. ומהשתא ממילא מבואר הכל דהרמב"ם בחיבורו שחזר בו מטעמא דתפס לדרשא דמכילתא לעיקר בענין חובל בחבירו דתשלומין הוא דדרשה מפורשת במקומה היא וסוגיא דכתובות כדתני דבי ר' חייא דהכא והכל ניחא בס"ד: