קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

גמ' ה"ג הכל היה בכלל כו' את שאת יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם כו' אין את מקיים בו לא תענה ואת שאין את יכול לקיים בו ועשיתם לו כו' את מקיים בו לא תענה כו'. וה"פ הא דתנן במתני' עדים המעידים שהוא בן גרושה לוקין היינו משום לאו דלא תענה וכ"ת א"כ כל הזוממים ילקו משום לא תענה לכך קאמר ריב"ח אע"ג דהבל היה בכלל לא תענה מ"מ גלי לן קרא ועשיתם ללמד במקום שאפשר לקיים ועשיתם אין את מקיים לא תענה כלומר אינו לוקה אבל היכא שאי אפשר לקיים הזמה ממש לוקה משם לא תענה:

ה"ג. את מקיים בו לא תענה ברעך לא כן א"ר אבהו בשם ר' ייחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו לוקה ומביא קרבן ר' בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כדי רשעתו שני דברים מסורים לב"ד את תופש אחד מהן יצא דבר שמסור לשמים ריב"ל אמר ועשיתם לו ולא לזרעו כתיב ולא יחלל כו'. וה"פ ופריך ולמה אין מקיימין בעדים זוממים שתיהם מלקות משום לא תענה וכאשר זמם וכי לא א"ר יוחנן כן שעושין לעובר עברה אחת שני עונשין דאמר האוכל חלב במזיד שידע שהאוכל חלב עובר בלאו ושוגג בקרבן שלא ידע שהאוכלו חייב כרת במזיד וקרבן בשוגג מתרין בו ולוקה כדין כל חייבי לאוין ומביא קרבן דשגגת קרבן שמה שגגה ומשני ר' בון כו' כתיב והפילו השופט לפניו כו' כדי רשעתו ודרשינן דין המסור בידי אדם ממון ומלקות ששניהם בידי השופט לעשותם אז כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שני רשעיות אבל אם עונש אחד בידי אדם ואחד לשמים כגון מלקות וקרבן השופט מענשו עונש אחד ועינשו לשמים אינו נעשה ע"י השופט אלא ע"י עצמו וריב"ל לתרוצי מתני' קאתי לכך לוקין ואינן נעשין בני גרושה דכתיב ועשיתם לו ודרשינן ועשיתם העונש לו לבדו ולא יגיע העונש לזרעו ואם תעשהו חלל והוא כהן פסלת את זרעו לעולם וליכא למימר לפסלי לדידיה ולא לזרעו דהא בעינן כאשר זמם והוא זמם לפסול את הנידון ואת זרעו: