חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 2

א"ר ינאי זהו ריבית שיוצאה בדיינין. בעון קומי ר' יוחנן ריבית מהו שיוצאה בדיינין. א"ל אם מזו אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום. וזהו דחוי' בעלמא. ומשום דס"ל אין יוצאה בדיינין. ע"ז מסיק ומודה ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו פי' דאע"ג דס"ל אין יוצאה בדיינין לאחר שגבה המלוה הריבית שוב אין מוציאין מידו אבל אם עדיין לא גבה אלא שיש ללוה כנגדו עליו שט"ח והדין הוא דכל אחד עומד בשלו וזוקק שטר אחד לחבירו לקרוע השטר לא אמרינן דהוי כגבוי כבר ולא יכול עוד הלוה לתבוע בשט"ח שלו משום שהשט"ח שביד המלוה נחשב לפירעון לגבי' ולפ"ז הוי הריבית כאלו נגבה דהא ע"י זה בטל השטר של חבירו הלוה ז"א אלא דהלוה גובה בשטרו מה שכנגד הריבית שבשטר השני. דדווקא בשכבר גבה מעות מזומנים וגם קרע השטר חוב אז אין מוציאין מידו אבל כשלא גבה עדיין. אלא הגבוי הוא שנפטר משט"ח שביד חבירו זה לא הוי כגבוי אע"ג דבעלמא חשוב כגבוי זה עומד בשלו וזה בשלו אבל בריבית אינו כן כיון דלא גבה ממש וקרע השט"ח. עדיין ריבית בידו ומוציאין מידו. וכדמסיק דעוד מודה ר"י באם עוד השטר קיים דלא קרע עדיין השט"ח אע"ג שגבה מוציאין מידו דבעינן ב' תנאים דווקא בשגבה מעות מזומנים ונקרע השטר אז אין מוציאין מידו. ולדברינו שפיר מובן הא דמסמיך הברייתא דשטר שיש בו ריבית פלוגתא דר"מ וחכמים. ועי' בבבלי דף ס"ז דנחלקו אמוראים בסלוקי בלא זוזי אי חשיב אפוקי' ממונא או לא כיון דלא מפקע מיני' ממון אלא מנכין לו ממון. וזה ענין אחר: