חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 4

מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר' יעקב בר אידי ר' אבוה בשם ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה. ופריך כמן תנינן ארבעה מדות במוכרין מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו והיא כקושית הבבלי במס' ב"ב דף פ"ד על רב חסדא אמאי מוכר א"י לחזור בו. ע"ז משני אר"י בר"ב ותייא כהן תניא הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למש"פ ופי' הנ"י ז"ל בב"ב שם דה"פ דקס"ד דמקשן דמאי דקאמר לא הספיק לישא וליתן היינו שלא משך אבל כסף כבר נתן וקמ"ל דפטור ממש"פ ולהכי אקשי ליה ממתניתן דקתני היכי דמשך דמתאנה חוזר בו ואינו מקבל מש"פ אבל מאנה אינו חוזר בו בלא מש"פ. ומשני אתיא כמ"ד הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למש"פ כלומר ההיא דר"י שלא הספיק לישא המקח ולא ליתן המעות ואין כאן מש"פ. והא קמ"ל דיכולין לחזור בהם לגמרי ואפי' משום מחוסר אמנה אין בו כיון שנשתנה השער כדקפסק בחו"מ סי' ר"ד עיי"ש. והרמב"ן ז"ל מפרש דהא דר' יוחנן בירושלמי מיירי בשלא נתן דמים ויכול לחזור דבדברים אין מוסרין אותו למש"פ. וה"ה נמי היכי שלא הוקרו ולא נתאנה אחד מהן אלא אורחה דמילתא נקט שאין אדם עשוי לחזור אלא א"כ היתה שם אונאה מתחלה. ועזד שיש בו משום חסרון אמנה. אבל עכשיו אין בהן חסרון אמנה שלא כיוון מתחלה בדעת גמורה לכך: