חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 2

רב אמר שיעור הוא. פי' דאין אונאה פחות מארבעה כסף כמו דתנינן במתניתן האונאה ד' כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע. אבל מעה כסף לא הוי שיעור אונאה כמו אין אונאה לפרוטות. ובעינן מטבע יותר מפרוטה דהוא מעה זהו שיעור אונאה לפי מה דקי"ל כר"כ דאין אונאה לפרוטות ובעינן שיעור מעה כדפסק הב"י ז"ל סי' רכ"ח ובסמ"ע ז"ל שם עיי"ש. כמו כן ס"ל לרב דשיעור המטבע של אונאה היא ארבעה כסף כדאיתא במתניתן וזהו שיעורא דאונאה. ר"י אמר לית היא שיעורא אלא העיקר הוא השיעור שתות למקח וחשבון בעלמא נקט התנא ארבעה כסף משום שהוא עשרים וארבעה בסלע. רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו עליו אונאה כו' משום דהנך תרתי מילי קאמר רב בהלכו' אונאה תני להו בהדדי. תני ר' לוי האונאה פרוטה וקס"ד דלא בעינן שיעור אונאה אלא העיקר דכיון דאיכא שיעור פרוטה הוי אונאה. וע"ז פריך והאונאה פרוטה בתמי'. אלא אונאה עצמה מהו פי' בשהי' אונאה בעצם כדינו שתות מקח או מעות מהו שיעורו של המטבע. ע"ז תני לוי דשיעורו פרוטה. אבל אי בעצם לא הי' דין אונאה ונתאנה בפרוטה לאו כלום הוא:

תני וקנה המקח חוזר לו הנייתו דברי ר"י הנשיא ר"י אמר ביטול מקח. ובבבלי דף נ' ע"ב ודף נ"א ע"א גרסי' פלוגתא דר' נתן ור"י הנשיא ובאופן אחר: