הא דתנן התקין רבן גמליאל הזקן שיהיו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו וכו'. נראה לי דלא סגי ליה בהכי אלא למי שיש לו ב' שמות בעירו שכותב שמו העיקר וכותב כל שום שיש לו בשביל שמו הטפל או בשביל חניכתו אבל במי שיש לו ב' כמות בב' מקומות לא סגי ליה עד דכתיב לתרוייהו בפירוש כדתניא בברייתא אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם הגליל עמו. עוד נ"ל כי זה מעכב וזה אינו מעכב שאם לא כתב וכל שום דאית ליה לא פסל אבל בהך הא קתני אינה מגורשת ולא גזר על זה אלא מפני זה. ומשנתינו הלכה על סוף התקנה שהתקינו. עוד אני אומר שבתחלה לא היה כותב שם העיר שיצא משם כי אם שם העיר שהוא דר שם בשעת גירושין והוא היה שינוי לשם עירו כי כשהיה חוזר לעירו לא היו מוצאים בגט שם אותה העיר ולא השם שהיו קוראים אותו שם והיה מקלקל אותה. והתקין רבן גמליאל שיהא כותב ב' שמות שם העיר שנכתב שם ושם עירו שיצא משם ושניהם מעכבים בו. ואנו עכשיו כותבין לכל אדם וכל שום שיש לו מפני החניכות ואם לא כתב לא עיכב:
קריאה במקור
השגות הראב"ד גיטין · דף 17a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cf7d33e008b149b68d3b8b70d006ecc969088b408645d6f0a36418f55fbbb63d