חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 5

ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר בשלא התנה אבל אם התנה פי' דאימתי בעינן עצה לבטל הנדר דיאמר כל נדר שאני עתיד לנדור כו' הא בלא"ה אין לו עצה לבטל הנדר הנ"מ כשלא נדר על תנאי שבלבו אבל אם הי' ינדר לחבירו על תנאי שבלב אז לא בעינן שיזכור הא דהתנה כל נדר שאני עתיד לנדור יהא בטל דמהני בלא"ה התנאי שבלב לבטל הנדר שנדר לחבירו [דהירושלמי לא ס"ל דהא דראב"י בהרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו דהוי נדרי זרוזין כמו הבבלי דהא לא גרסינן בדראב"י ואף לחד מ"ד וכבר הק' הר"נ ז"ל דנימא דאומר כל נדר שאני עתיד לנדור בחשאי ומשני משום דתני אף משמע דהוא משום נדרי זרוזין עיי"ש] אבל בשבועות תני בנדרים ואין תנאי בשבועות פי' דבשבועות לא מהני תנאי בלב ואע"פ שבלבו חושב להיפוך וחושב על תנאי לא מהני לבטל מה שבלב כהדא דתני שבועות הדיינין כתנאי שבלבינו לא כתנאי שבלבכם א"ר יהודה כתנאי שבלבינו הוא משביעו למה הוא מתנה עמו מפני ההדיוטות שלא יאמרו יש תניין בשבועות פי' מבהדא דתני שבועות הדיינין כו' וא"ר אדא כתנאי שבלבינו הוא מועתק ממס' סוטה פ"ז עיי"ש אות באות ומביא ראי' מר' יודא דלא חיישינן התנאי שבלבו דאין בכחו בתנאי לבטל השבועה רק שצריך להגיד לו על תנאי שבלבינו מכדי להוציא מלב ההדיוטות שיטעה לאמר דמהני תנאי שבלב ולא חשוב לו לשבועה אבל באמת לא מהני מחשבתו שבלב ומביא ראי' מר' יודא דאינו מועיל תנאי שבלב והא דמביא כהדא דתני הוא דמביא על מה דאמר ר' יודא זאת ומעתיק כל מה שנשנית במס' סוטה כדרך הירושלמי בכמה מקומות כן וגרסינן הכא כמו בסוטה א"ר יודא כתנאי שבלבינו כמו במס' סוטה הנ"ל תני ר"ח קומי ר"מ והא כתיב כי את וכו' מה את ש"מ א"ל מה דורות הבאים אחרינו אין בלבם תנאי אף כו' פי' דפריך על ר"י והא שמעינן שהוצרך מרע"ה להתנות עמם שלא יועיל התנאי והתם לא חיישי' משו' הדיוטו' וע"כ מוכח דמהני תנאי וכן אי' במס' סוט' הנ"ל ודוק: