גמרא הילך אין כו' והתר"ח כו'. רש"י ותוס' נדחקו. ולענ"ד נל"פ דקס"ד דהילך בהן היינו שעשה מהן מנעל והלך בו. ולהכי פריך דמיד שתפרן למנעל ה"ל להבטל כמו בטלאה. ומשני טלאה פי' תפר (ושיגרת לישן הוא מאוזן חמור שהביא) אע"ג דלא הילך. לא טלאה (פי' לא תפר אלא שכרך על רגליו כמו שהוא בפי' הב' דרש"י. דבשטיחה לפני הדורסין לא א"ש שיעורא דד' מילין) הילך אין כו' ונכון בס"ד:
קריאה במקור
רש"ש על חולין · דף 122b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה לגבל. ואי לא מטא זמן תפלה אפי' טובא נמי. לכאורה לפמש"כ רש"י דמיירי דרוצה ללון כאן י"ל דטפי מד' מילין לא הטריחוהו חכמים כמו דלפרש"י לענין עשרה ומצאתי למהר"ם בפסחים שם שעמד בזה:
בא"ד אמאי לא חשיב שלשים ריס כו'. ולי ק"ק מדוע לא חשיב הא דפסחים (צד) מעה"ש עד הנה"ח ד' מילין כו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: aa7dcdce4bdd5027ad8ba92dde7e36e8c9816e25113e6b4f11fec209a4567ccf