תד"ה אי אמרת. ועוד דרי"ש נמי בכנסו איירי. מה שהעלה המהרש"א בצ"ע דא"כ תטמא נמי במגע כו'. נ"ל דלק"מ דלמ"ד אין נוגע וחוזר ונוגע הוא אפי' אם הב' חצאי זיתים מונחים זה אצל זה ונוגע בשניהם בב"א. ומטעם דמקום שנוגע בחצי זית זה אינו נוגע בחצי זית הב'. וזה נקרא נוגע (במקום זה) וחוזר ונוגע (במקום אחר ואפי' בב"א). ודמי למש"כ התוס' לעיל (קיח ב) לענין צירוף אוכלין להתטמא ועמש"כ באהלות ספ"ב בס"ד:
קריאה במקור
רש"ש על חולין · דף 122a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
במשנה ריבנ"א ח' שרצים יש להן עורות. לכאורה ה"ל להתנא להציג דבריו מיד אחר דברי ר' יהודה וי"ל:
רש"י ד"ה ועור של תחת האליה. עור הזנב מתחת כו'. כצ"ל וכ"ה בהרע"ב:
תד"ה אבל. דמקומו נעשה צלקת כדאמרי' על בשר פרק דם הנדה. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: aa7dcdce4bdd5027ad8ba92dde7e36e8c9816e25113e6b4f11fec209a4567ccf