רש"ש על חולין · דף 99a

גמרא אין בהן בנ"ט בין שיש בהן כו' בין אין בהן להעלות בק"א מותר. מזה תמה התו"ח על הרע"ב שכ' בתרומה במין בשא"מ ואין שם כהן בעינן ק"א. כיון דפסק בשאר איסורין במבשא"מ היכא דליכא קפילא משערינן בס' אלמא דקים לן דבס' מסתמא ליכא נו"ט א"כ ה"נ בתרומה ע"ש. ובאמת הטור יו"ד סי' שכ"ג כתב בששים והוא מסה"ת וכ"פ הרמ"א אחריו שם. אמנם אנכי מצאתי חבר גדול להרע"ב והוא הרמב"ם בפט"ו מהל' מ"א סוף הל' למ"ד ע"ש. ותימה על הרב"י והאחרונים שלא הביאו דעתו הגדולה בזה. וצ"ע להלכה כי אין הכרעת הרמ"א מכרעת דכיון דשלא הביא דעת הרמב"ם והרע"ב כלל נראה דגם מאתו נעלם במחכ"ת דעתם ז"ל. ולענין תמיהת התו"ח נ"ל דגזרו אטו מב"מ דלא לשערו ג"כ בס' וכולא חדא גזירה היא. וה"ט ג"כ בערלה וכה"כ היכא דליכא קפילא דבעו מאתים כנ"ל נכון בס"ד:

רש"י ד"ה ואם כשרה (בסופו). דלא בטלי לגמרי. במלת לגמרי נראה שכוון למש"כ התד"ה רבא לדעתו דכאן ר"ל טעם כל דהו דהיינו משהו:

תד"ה רבא (שבדף הקודם). דריו"ח ס"ל כר"ע דיליף טכ"ע מגיעולי עובדי כוכבים וליכא אלא עשה כו'. ק"ק דא"כ מנ"ל לר"ע דמשרת אתי להיתר מצטרף לאיסור דילמא אתי לטכ"ע ללקות עליו:

תד"ה תאכל. חומרא דחטאת לאסור לזרים כו'. יש להוסיף ולאכול לפנים מן הקלעים כדפרש"י:

תד"ה ל"נ. והכא שרי בכל הקדשים. כצ"ל בא' בסוף:

תד"ה אין. דאם אי אפשר להסירם כו'. כצ"ל: