גמרא אבל באשפה שבשוק מודי ליה ונראין כו'. משמע דמפרש סוף דבריו ודברי ר"ח כו'. כמו ראש דבריו. דהיינו נראין דברי ר"ח לר"י בשמצאן בבית שאף ר"י ל"נ עליו אלא באשפה שבבית כו'. וזהו מכוון למאי דמתרץ במו"ק (יד) בכגון זה. אבל מפרש"י ל"מ כן. ונראה דלא היה בגרסתו הנך ב"ת האחרונות:
קריאה במקור
רש"ש על חולין · דף 12b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה שמא קלקלו. ואע"ג דבדיעבד קמיירי כדקתני כו'. מכאן ראיה גדולה למש"כ בס"ד בריש זבחים בד"ה ל"ל ע"ש:
רש"י ד"ה שחקקום. נקבו נקב קטן בצידיהן כו'. ל"י מדוע לא פי' שחתכום בראשיהם והוציאו דרך שם האוכל. כי בכדי למוד בהם או לשקול ע"כ צריך שיהיו פתוחים מלמעלה:
תד"ה ותבעי. וכיון דאין חוקקין אלא כדי לקבל חשיב כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: aa7dcdce4bdd5027ad8ba92dde7e36e8c9816e25113e6b4f11fec209a4567ccf