אלא מנחת זכרון יש לה זכות וכו'. עיי' בי"מ פי' הסוגיא. ואין דבריו נראין דמפרש דמשני דנסתר כאן מדת כלל ופרט. וזה תימא שלא מצינו בדברי חכמי התלמוד שסתרו המדות שהתורה נדרשת בהן מפני קושיא. גם מ"ש בסוף דבריו דר"ע סובר כר"ש דאין זכות תולה במים המרים ע"ש. מלבד שדבריו סותרים דברי הש"ס בבלי דף כ' ע"ב דאמר התם דר"ע סובר זכות תולה. אלא שהתוספות כתבו שם בד"ה הא מני ר"ע וכו' דמדאמר ר"ע אלו נאמר מזכרת עון וכו' ש"מ דסובר שהזכות תולה ע"ש. לכן נ"ל פירושי שבקונט' עיקר והוא הנכון:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כל הזכרונות שבתורה לטובה וכו'. וקשה הא כתיב ויזכור כי בשר המה וגו' יזכר עון אבותיו וגו' וי"ל דר"ט לא קאמר אלא זכרונות שבתורת משה ולא שבנביאים וכתובים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 440640c6d757497fba5121380356b0f2b171ca57c3420000b163a559803de7d5