שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 4

והא תנינן ומוסרין לו וכו'. מכאן משמע דטעמא דמיסרין לו שני ת"ח משום יחוד. אבל בבבלי דף ז' אמרו אמתני' תרי ואיהו הא תלתא לימא מסייעא לי' לרב וכו' אבל בדרך עד דאיכא שלשה שמא יצטרך א' לנקביו וכו' לא הכא היינו טעמא כי היכא דליהוו עליה סהדי ודייק תו ת"ח אין איניש אחרינא לא לימא מסייע ליה לרב דאמר פרוצין אפי' עשרה לא ומשני דידעי לאתרויי ביה ע"כ. וקשיא ליה סהדי למה ליה דודאי שואלין אותו או מזהירין אותו קודם ששותו' אם בא עליה ביאת איסור שיגיד לב"ד שלא ימחה שמו חנם ושאז אין המים בודקין אותה ואם ידע שאין המים בודקין לא ישקנה. וא"ל אולי ישכח שבא עליה ויבואו אלו ויעידו שבא עליה מלבד שהדבר דחוק שחששו חכמים לכך דא"כ לכל אדם ימסרו שני ת"ח שלא יעשה עבירה וישכח. אלא דקשה נמי בעד א' סגי לדעת רוב הפוסקים דעד המסייע פוטר משבועה א"כ אשה זו תהא פטורה משתייה ושבועה ע"י עדותו של זה גם לא ידעתי התריי' זו למה דפירש"י שידעו לומר לו מן התורה שבזמן שאין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין אותה. יאמרו לו כן בב"ד שבעירו קודם צאתו משם ולדעתי גם בב"ד הגדול אומרים לו כך ועוד גדולה מזו היה להם להתרותו שהיא אסורה לו מן התורה ואפשר שחיי' עלי' מלקות דכתיב אחרי אשר הוטמאה וראיתי להרב ר"ע ברטנורא שפירש שני ת"ח שידעו להתרות בו ע"כ ודבריו תמוהים שהרי הוא בעצמו כתב בפירוש למשנה דקידושין פ"ד לא יתיחד אדם וכו' ופסק ההלכה לא תתיחד אשה עם שני אנשים והיינו כרב דסתם תרי פריצי נינהו א"כ למה ליה טעמא דידעו להתרות בו דאין זה אלא דאי' דליכא לסייעא לדרב אבל אנן דקיי"ל כרב ודאי מתני' כפשטא אתיא. וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב רפ"ג מה"ס ומוסרין לו שני ת"ח לשמרו שלא יבא עליה קודם שתיי' שהרי נאסרה עליו עד שתשתה לכן נ"ל דה"פ דידעו לאתרויי ביה היינו שידעו לומר לי שימחול על קינויו ואף דפליגי בבבלי פ' ארוסה בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אם מחול הכא למ"ד מחול משני וכה"ג משני הש"ס שם בפרק הארוסה דת"ח מוסרין לו דגמירי דאי בעי למבעל אומרין ליה אתליה לקינוייך ובעלה ע"ש וזהו הנכון בעיני ודברי רש"י והר"ב צע"ג: