שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 3

עד שהוא בדרך מנחתה קדשה. הר"ב פי' במשנה ומנחתה נשרפת הואיל וקידשה בכלי טעונה שרפה בעזרה. וקשה הא מתני' סתמא תנן אפי' לרבנן ולדידהו לאי. היה מקריב המנחה עד לאחר השקאתה. וא"ל שאף לרבנן הניף והגיש וקמץ קודם השקאה אלא דהקרבת' היתה אחר השקאה דהא ולקח הכהן מיד האשה כתיב בתר השקאה והיינו שאז נטל המנחה מתוך כפיפה מצרית כדאמרי' בר"פ וכ"ה ברמב"ם פ"ג מה"ס ואף לר"ש נמי קשיא כיון דהיה כותב קודם הקרבה כדאמרי' לעיל לר"ש היה כותב ומקריב ומוחק ומשקה איך תנן סחמא שמנחתה נשרפה על בית הדשן הא אפשר שעדיין לא נתקדשה בכלי. ואי סובר דאם לא נתקדשה בכלי לא היתה נשרפת וכן נראה דעת תוס' בפרקין דף כ"ב ע"ב בד"ה אלו וכו'. קשיא הא הירושלמי דייק ממתני' דבא עליה בעלה בדרך דאף שקדשה בדרך נשרפת. וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ג מה"ס שהמחיקה היא קודם הבאת המנחה לעזרה וקודם שניתנה לתוך כפיפה מצרית ובפ"ד כתב אם אמרה איני שותה קודם שתמחק המגילה מנחתה מתפזרת על הדשן. הרי שקודם שנתקדשה המנחה בכלי נמי נשרפת בבית הדשן. וגם על התוס' קשיא דמוקמי למתני' ואלו שמנחותיהן נשרפות בשנתקדשו בכלי וכמ"ש בסמוך והרי ר"י בר' בון מוקי למתני' בשלא נתקדשה כלל בכלי אלא בדרך נתקדשה ולדברי תוס' אין ראיית הירושלמי ממתני' כלו' דע"כ לומר שהן מפרשים למתני' שבעלה בעלה בדרך שמנחתה נשרפת היינו שנתוודע לב"ד אחר שנתקדשה בכלי שבעלה בעלה בדרך. וכדברי הירושלמי נראה דתנן בפ"ב דמעילה המנחות משהוקדשו מועלין בהן קדשה בכלי הוכשרו לפסול בט"י וכו' וצ"ע. והא דתנן לקמן בפרקין נטמאת מנחתה עד שלא הוקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה. טומאה שאני כיון שעדיין צריכין לה אבל בשאין צריכין לה אינה נפדי' ונשרפת על הדשן: