שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 3

ואפי' באמצע התיבה ויצקת עליה שמן וכו'. במנתות דף ע"ה גרסי' קרבנך קרבנך לגז"ש וכו' ומה להלן במחבת יציקה ובלילה אף כאן במרחשת יציקה ובלילה. וכתבו תוס' תימה למה לי גז"ש תיפוק ליה דמרבינן בסמוך מדכתיב מנחה לרבות כל המנחות ליציקה ע"כ. והא דכתבו דמרבינן בסמוך הייני דגרסי' התם בדף הנ"ל ת"ר ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת"ל עליה שמן. ונ"ל דל"ק דמאן דאיצטרך גז"ש סובר דלא אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין דהא בבבלי פ' יש נוחלין פליגי תנאי אי אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין באותיות וכ"ש בתיבות ואפי' למ"ד גורעי' וכו' אמר רבא התם סכינא חריפא מפסק' קראי ופירשב"ם שאתה מסרס התיבות לעשות מוקדם מאוחר ומאוחר מוקדם. והאי תנא דיליף ממנחה סובר דגורעין ומוסיפין אפי' בתיבות. והבן כי הם דברים נכונים לפום סוגיין. ועיי' במ"ל פי"ג מהמע"ק הלכה ה' שהאריך בדברי תוס' אלו ולא הרגיש במ"ש. היא ע"י שדרכה וכו'. הנה הגאון בעל מ"ל פ"ב מה"ס הלכה י"ב האריך בסוגי' זו ובקצת דבריו יש לי מקום עיון ופירשתי הסוגי' בענין אחר. מ"ש שם בד"ה ודע דכל האי שקלא וטרי' דירושלמי הוא למ"ד זכות תולה וניכר אבל למ"ד זכות תולה ואינו ניכר אין אנו צריכין לכל זה ע"כ. לא ידעתי איך נפרש הא דקאמר הש"ס מעתה גירש יהא מותר בה למ"ד זכות תולה ואינו ניכר דלדידיה כשהיא נבדקת מתה מיד ובבדקו אותה קיימינן. א"כ מאי אין א"צ דקאמר הרב הא א"א דאתיא כמ"ד זכות תולה ואינו ניכר. ומש"ע בד"ה עוד יש לחקור במה שסיי' הירושלמי ומנין שהדבר תלוי בה וכו' וקשיא לי למה לא פשטוה מדכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת דמהכא גמרינן בש"ס דילן דכל באונס שריא לבעלה והכתוב לא תלה האונס אלא בה ע"כ. הנה מ"ש דמהכא גמרינן בש"ס דילן וכו' אינו מדוקדק דאף בירושלמי לעיל פ' הארוסה משמע דיליף היתר אנוסה מוהיא לא נתפשה ע"ש. ועיקר קושיתו כבר ישבתי בפירושי שבקנט'. ומש"ע בד"ה וראיתי להתוס' פ"ק דסוטה וכו' ע"ש. כבר הארכתי בזה לעיל פ' היה נוטל בפירושי ובתוס' וכיוונתי בע"ה לדעתו. ומש"ע בד"ה ודע דרבי' ז"ל וכו' אך עדיין אני תמיה בזה היכא דבדקו אותו ולא אותה והיה הבעל כהן היכי לידיינו להאי דינא וכו' מלבד שהדין הוא תמיה בעיני דאיך תאסר אשה לבעלה משום דצבתה בטנו של בועל וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה תמה ע"ז הרי עלה בדעת התו' לומר לאוסרה מספק שמא תלה לה זכות וכמ"ש דבריהם שם וגם בפ' ארוסה בבבלי דף כ"ו היכא דמתנונה דרך אברים ס"ד לאסרה שמעינן היכא דאיכא למיחש חיישינן אתר שהיה לה קינוי וסתירה למה לא נאסור אותה בצביית בטנו של בועל שהרי אפי' שמע מעוף הפורח יוצי' כדתנן לקמן פ"ו ומש"ע בד"ה עוד יש לי חקירה אתת וגדולה היא אלי וכו'. והרב המפה ר"ס י"א על מ"ש מרן כשם שהוא אסורה לבעלה כך אסורה לבועל כתב וז"ל וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו ע"כ ולא ידעתי כוונת הרב מה היא וכו' ודברי הב"ש שם ס"ק ג' דחוקים הרבה בעיני ע"כ. ואני אומר דצריכין להגיה דברי הרב וכצ"ל וה"ה אם לא נאסרת בשבילו לבעלה אסורה לו. וכוונתו אם בא על אשת ישראל והוא מזיד והיא שוגגת דאינה נאסרת על בעלה ואסורה לבועל כמפורש כאן בסוגיין וזה נ"ל ברור בכוונת הרב רמ"א ז"ל: