שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 27

אמה העברי' יוצאה בנישואים מק"ו. וקשה למאן קמיבעיא ליה אי לריב"י הא קאמר לעיל מכרה לזה וקדשה לזה שיחק האב באדון ואי לרבנן הא קאמרי לא שיחק האב באדון וי"ל לרבנן קמיבעיא ליה דלמא דוקא בקידושין פליגי אבל בנישואים מודו. ויותר נ"ל דה"ג אמה העבריי' יוצאת במיתת האב מק"ו וכ"ה בבבלי דף יז ע"א ע"ש:

בר פדיי' אמר אמה העבריי'. יוצאת במיתת רבה. פירשתי בקונט' דפליג אר"י. מיהו בבבלי שם משני דמיתת האדון לאו שיורא הוא דכיון דאיכא נמי באיש לא קתני ופירש"י דנרצע נמי יוצא במיתת האדון ע"כ וקשה הא יתירה עליו על העבד שאינו נרצע קאי לכך נראה דה"ק כיון דאיכא נמי באיש שיוצא במיתת האדון כגון שלא הניח בן הלכך לא קתני:

פתר לה בהענק. וקשה ל"ל קרא להענק אמה העבריה הא כתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך וכי תשלחנו וכו' הענק תעניק לו. ואי משום דכתיב לשון זכר אין מזה ראיה למעט דלא קאי גם אהעבריה הנזכרת ברישא דכל התורה בלשון זכר נאמרה. ואי משום דכתיב לו ה"א למעט אמה דהא איצטרך לו למעט מוכר עצמו שלא נזכר בהך פרשתא. לכך נ"ל דאיצטרך קרא ואף לאמתך תעשה כן כשהיא יוצאה בסימנין שמעניקין לה דמרישא דקרא ה"א דוקא כשיוצאת בשש דומיא דע"ע וזה נכון בעיני אף שלא ראיתי כן לאחד ממפרשים ז"ל. ולשון הרמב"ם פ"ג מה"ע מורה קצת בהיפך ע"ש. ועיין במ"ל שם הל"ט בד"ה ומהו שנאמר ואף וכו' וא"ת ל"ל קרא להענקה וכו' ע"ש. ולפמ"ש לק"מ וא"ת בר פדייא הענקה לאמה העבריה מנ"ל וי"ל הענקה נמי מהיקישא נרצע שמעינן מיהו בבבלי דף יז גרסינן אמר בר פדא אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת מהיקישא דנרצע ופריך הא מיבעיא ליה להענקה ומשני א"כ לכתוב ואף לאמתך כן מאי תעשה ש"מ תרתי. וקשה מאי פריך הא אין היקש למחצה וי"ל מסברא אין להקישה לנרצע אלא בדבר דאיכא בנרצע ולא בסתם עבד אבל הענקה אף בנמכר לשש איתא אבל מיתורא דקרא קיליף. ורש"י כתב בפי' התורה או אינו אלא אף לרציעה וכ"ה בספרי ר"ל אמיתת האדון ואף לרציעה שאין היקש למחצה אבל לא אהענקה ת"ל ואם אמר יאמר וכו'. ועיין בע"י שהניח הדברים בצ"ע ודבריו בסוגיא זו אינן מחוורים. ובמ"ש ניחא דליכא לאקשויי דלמא כולא קרא להענקה הוא דאתי דמסברא ליכא לאוקמי היקישא להענקה וכמ"ש: