שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 11

אשתו אינו פודה. פירשתי בקונטרס אם היה לאשתו מעות שנתן לה בעלה במתנה וכו' כן פירשו תוס' הא דאמרי' בבבלי דף כד ע"א אלא בזוזי דידה. וקשיא לי לשיטת תוס' למה לא מוקי הש"ס בבבלי הך ברייתא בזוזי דידה ומעשר דידיה. ואי משום דאשה כאחר דמיא ולא פליגי רבנן דאינה מוספת חומש אף אם נאמר דס"ל דידה כיד בעלה דכתיב ממעשרו וכפירש"י שם קשה הא תנן במתני' פ"ד דמעשר שני כיצד מערימין על מ"ש אומר לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו ושפחתו העברים הילך מעות אלו ופדה לך מ"ש זה אבל לא יאמר כן לעבדו ושפחתו הכנענים ולבנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו. ואס"ד כשפודה ממעות שלו הרי הוא כאחר א"כ קטן למה לא יפדה את המעשר כשנותן לו אביו מעות במתנה דהא כשדעת אחרת מקנה אותו זוכה וכמ"ש תוס' בגיטין דף עד ע"ב וכן מוכח מרישא דמתני' דהא שפחה איירי בקטנה דאי בגדולה מאי בעי' גבי' וכמפורש שם בש"ס. אלא עכ"ל כיון דמציאתם לאביו ידו כיד אביו. וכמ"ש תוס' שם א"כ אשה נמי. והא ל"ק מדתנן במתני' עבדו ושפחתו הכנעני' ואינן פודים בלא חומש אף שנותן להם רבן במתנה א"כ איך אפשר לומר דאשה כאחר דמיא דהא אשה ועבד דמיין להדדי. די"ל דלאו בכל מילי דמיין אלא אשה שנתן לה בעלה מתנה קנתה ואינו אוכל פירות ועבד לא קנה וכמ"ש תוס' בקידושין דף כד בד"ה ור"א וכו' ע"ש. ונ"ל ראיה לדבריהם מהא דגרסי' בנדרים דף פ"ח אמר רבא אע"ג דאר"מ יד אשה כיד בעלה מודה ר"מ לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא ופירשו הרא"ש והר"ן כיון דאם נתן לה הבעל מתנה קנתה ה"ה אם נתן הבעל ע"י לאחרים קנו. ואס"ד דאף בעבד כן אם נתן לו הרב מתנה זכה א"כ למה תנן במתני' דאינו מזכה העירוב ע"י עבדו ושפחתו הכנענים אלא ודאי דמרבו לעצמו לא זכה. וזו ראיה שאין עליה תשובה. אבל מקטן קשיא כמש"ל דודאי קטן עדיף מאשה שאם ירש הקטן מאבי אמו אין לאביו בהן כלום ובאשה הפירות שלו וצ"ע מיהו לפי שיטת הירושלמי דרישא וסיפא ר"מ ל"ק כלל קושית הש"ס בבבלי שם את"ק רק ארשב"א לפי מאי דגרם הירושלמי לעיל נמי רשב"א אומר משום ר"מ אף בשטר על ידי אחרים: