שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 4 · הלכה 8 · Segment 2

ולית הדא פליגא וכו'. ותימא תקשי ליה מתני' דגיטין ריש פ"ד דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל וי"ל דהתם נמי לחומרא אמרינן דהגט בטל אבל ר"י סתמא קאמר אדם מבטל שליחותו בדברים משמע בין לקולא בין לחומרא קשיא ליה שפיר ממתני' א"נ י"ל דמתני' דהכא לאחר תקנת ר"ג הזקן איתניי' דתנן התם בסיפא בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו התקין ר"ג הזקן שלא יהו עושין כן מפני תקון העולם הלכך ה"נ כיון שאינו יכול לבטל אלא בפני השליח אס"ד דביטל בדברים תו לא מצי למתני אם שלו קדם וכו'. אך קשה מאי תקון העולם איכא הכא בשלמא התם איכא למיחש שתנשא לאחר בגט זה שהשליח מביא לה כשהשליח אינו יודע שבטלו אבל הכא אע"פ שסובר זה שקדשה לו השליח שקידושיו קידושין מ"מ האב יודע שביטל שליחותו ויכול לקדשה לאחר לכן נ"ל תירוץ ראשון עיקר. אך קשה מאי פריך ממתני' דלמא מתני' איצטרך לאשמועי' אם שלו קדם וכו' ואי בשבטל בדברים תו לא שייך הנך חלוקות דמתני' וע"כ לומר בשקדשה האב אחר שביטל בדברים א"כ למה ליה למתניי' ביטל בדברים וע"ק אר"י בר' בון למה לא שמע לה מרישא וי"ל דהיינו דקשיא ליה לר"י בר' בון דלמא רישא דינא אתי לאשמועינן אם שלו קדם וכו' וכמ"ש אבל סיפא משנה יתירה היא וע"כ לומר דקמ"ל דאין אדם מבטל שליחות בדברים וקשיא לר' יוחנן. והדבר תימא שלא ראיתי לאחד מהפוסקי' שהביא דין זה דבקידושין אין אדם מבטל שליחות בדברים וצ"ע: