שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 4 · הלכה 7 · Segment 3

כל שיש לו אשה ובנים. וקשה כיון דהטעם דאינו נאמן לפי שלא האמינו התורה אלא על בנו ולא על בן בנו א"כ אף בשאין לו אשה נמי לא יהא נאמן וי"ל דקסבר בשביל בנים או אשה לחוד נאמן. ובהכי ניחא דפריך בסמוך אר' אבהו מברייתא ואר"ז ל"ק דלר"א בחד מינייהו סגי באשה או בבנים. אך הדבר דחוק בעיני מי כתיב בקרא דבעינן תרתי. לכך נ"ל דה"פ רז"א כל שיש לו אשה או בנים ה"ז גדול ואינו נאמן ור"א סובר דוקא באשה אינו נאמן אבל בבנים נאמן וטעמא רבא אית ביה דכיון דהאמינו תורה סוף סוף יהיה לו בנים ויהיו ממזרים אבל אשה אפשר שישא אשה שאינה נאסרת לו כגון ממזרת או גיורת. הלכך כשיש לו אשה כשרה שוב אינו נאמן לאסרה ולומר על בעלה שהוא ממזר. והא דפריך בסמוך מברייתא לר"א ולא לר"ז היינו משום דמפרש משום מה כלומר דלכך מטבילין אותו בשבת דמשום מה יהיה נאסר דהא יש לו בנים ואפי' על עצמו א"כ אין בטבילה זו שום תיקון אבל לר"א קשיא דהא תקוני גברא הוא שהרי ראוי להאמינו דבשביל בנים לא נפסיד נאמנותו ומשני דלר"י לא בעינן תרווייהו כדפירשתי בקונט'. ולפי פי' זה קשיא לי שלא הזכירו הפוסקים דבשיש לו אשה לבן אין האב נאמן לומר שהוא ממזר הא בין לר"ז בין לר"א באשה לחוד סגי. והא דלא הוזכר בבבלי פ' החולץ אלא דבשיש לו בנים אינו נאמן. הטעם דבשיש לו אשה כ"ש הוא דאינו נאמן וכמ"ש וי"ל דכי היכי דהאמינו התורה לפסול אשתו מן הכהונה נאמן נמי לפסול אשת בנו. מיהו היא גופא צ"ע מנ"ל דנאמן לפסול אשתו. ובתו' פ' החולץ דף מ"ז בד"ה נאמן וכו' מפורש דאינו נאמן וצע"ג: