שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 7 · Segment 18

ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות. בקונטרס פירשתי בזה ב' לשונות אבל אחרי עיוני במסכת חלה מצאתי דקאי אהא דתנן התם בסיפא יוסף הכהן העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה. ובני ביתו היינו אשתו. וקאמר דלכך החזירוהו דקסברי כראב"ש דנשים בראשון רשות ובשני אין עושין אותן אפי' טפילה לאחרים ור' יונה קאמר דאתיא אפי' כמ"ד פסחן חובה והיינו כר"מ דקסבר בראשון חובה ובשני עושין אותן טפילה והא דהחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה כר' יוסי דאמר אף בשני נשים חובה לפי שנעשה הדבר ע"י איש מסויים ובפרסום חששו חכמים שיקבעו הדבר חובה. זהו פי' הנכון. ובסוגיין ובפסחים פ' האשה אגב גררא נשנית כדרך הירושלמי וראיתי להרב רא"פ בפי' במס' חלה דברים זרים. וז"ל בד"ה ואינה עושה פסח שני כל עיקר אפי' ע"י טפילה ומיהו אם עשאה הוי נאכל למנויו ומתני' כמ"ד נשים בשני רשות ע"כ. הנה מ"ש ומיהו וכו' ליתא. אלא אם אכלה ממנו הוה פסח נאכל שלא למנויו וכמ"ש בקונטרס וכן פירש"י בפסחים דף צ"א ע"ב בד"ה אין שוחטין עליה וכו' וכ"מ שם בש"ס ע"ש. ומפני כך שגג נמי בפירושו דמאי דקאמר הש"ס ואתיא כמ"ד רשות היינו כמ"ד בשני רשות. דליתא אלא כמ"ד בראשון רשות וכמ"ש. ומ"ש עוד בד"ה איש שה לבית אבות משמע זכרים דוקא וכתיב שה לבית היינו אשתו אלא ה"ק אם רצו שה לבית והיינו רשות ע"כ. וקשה הא אליבא דר"מ קאי דקסבר דבראשון חובה ועמ"ש בפסחים בתו' בד"ה מ"ט וכו'. ומ"ש בד"ה וכ"ש לבית דאשתו כגופו דמיא ואם לבית אבות דהיינו קרובים כ"ש לבית ואם כן חובה היא ע"כ. ותימא מאי ק"ו הוא זה אם זכרים קרובים חייבים איך נתחייב מזה אשה דהא קרא מפורש איש ולא אשה. ומה שפירשתי בקונט' עיקר וכ"מ בבבלי בפסחים פ' האשה ע"ש. ומ"ש עוד בד"ה אפי' כמ"ד חובה וכו' כלומר לא ס"ל לתנא דמחני' כמ"ד חובה דוקא וכו' אלא דכל כה"ג ס"ל הלכה ואין מורין כן וכו' ע"ש. כמה רחוקים דבריו מפשט ההלכה למעיין. והעיקר כמ"ש לעיל. וכן מתבאר מלשוך הר"ש שם וז"ל פסח קטן שני וקסבר נשים בשני חובה והחזירוהו דסברי רשות ולא רצו שיקבע הדבר ההוא חובה ע"כ. הרי דמפורש לר' יונה דחכמים סברי כמ"ד פסח שני רשות: