שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 7 · Segment 19

את שישנו בפאת זקן וכו'. וא"ת למה ליה היקישא תיפוק ליה דהאי קרא בכהנים כתיב פ' אמור וכתיב ברישא בני אהרן ודרשי' ולא בנות אהרן וי"ל דקסבר הפסיק הענין כגון לה יטמא ולא קאי בני אהרן אלא אטומאה. ובבבלי דף נ"ו גרסי' אביי אמר היינו טעמא דאיסי גמר קרחה קרחה מבני אהרן וכו' נשתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו וכו' אי לאו גז"ש ה"א הפסיק הענין ע"כ. וקשה הא אף אם נאמר דהפסיק הענין הא איכא למילף מהשחתה דהא אביי אמר התם דמפאת שמעי' שאינה בהשחתה וי"ל דסד"א כי עם קדוש מפיק מהיקישא וכמ"ש תו' שם בד"ה אי לאו וכו'. אך קשה א"כ גז"ש מאי אהני ליה וע"כ לומר דמייתורא דגז"ש מפקי' קרא דעם קדוש דלא קאי אקרחה א"כ אף מיתורא דהיקישא נמי איכא להוכיח כן דהא בכמה מקומות פריך הש"ס היקישא למה לי וצ"ע:

מה מקיים ר"א בנים. וא"ת למה לא פריך מה מקיים ר"א היקישא וי"ל כי עם קדוש מפיק היקישא אבל בנים פשטא משמע ליה ולא בנות. אבל הכא ליכא למימר דקסבר ר"א דאף נשים בבל תשחית דא"כ ר"א דלא כתנא דמתני' ודלא כאיסי דבהשחתה תרווייהו סברי דנשים פטורות:

אית אניי תני כל שהוא. כתב הטור י"ד סי' ק"פ ושעור קרחת כ' הרמב"ם כגרים והרא"ש פסק בשתי שערות חייב ומיהו איסורא איכא אפי' בשער אחד וכ' הב"י ומיהו איסורא איכא אפי' בשער אחד אפשר שלמד מדין לוקט שחורות מתוך לבנות שיתבאר בסי' קפ"ב ע"כ. ותימא הא לאו מליף הוא דהתם הטעם משום עדי אשה ובחדא נמי עדי הוא אבל הכא אקרחה קפיד קרא ומגז"ש מצרעת יליף דבפחות מכגריס לא מיחייב לכן נ"ל דטעם הרא"ש דחצי שיעור הוא ואסור מן התורה. ואין לומר דהאי לאו קרחה כלל היא ואין לדמותו לחצי שיעור. דהא בסוגיין מתבאר אי לאו גז"ש ה"א דקרחה כל דהו משמע: