שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 2

לקנות ולדותיה לא קנה. עיין פירושי בקונט' ועוד יש לפרש דקס"ד משום דה"ל משיכה בכליו של קונה ולא קני' ופריך ממשוך בהמה זו וקני משוי שעליה דהוה פשיט להו דקני. ומוקי לה בשאינה מעוברת. ומייתי להא דרב דאם משך הנוד לר' מיחייב באונסין דמשיכה לא קניא בכליו של מוכר. וקאר"י בר' בון דלא איצטרך רב לאשמועינן דמשיכה בכליו של מוכר לא קניא אלא אפי' משך הלוקח לרשותו בכליו של מוכר לא קנה דמצי למימר שלא חשו אלא לטובת המוכר. והשתא שפיר מיבעיא ליה מהו לקנות בשער הפחות וכדפירשתי בקונט'. ואף שפי' זה אינו מסכים לבבלי בב"ב דף פ"ה ע"ש מ"מ פשטא דסוגיין הכי משמע וראיתי בס' אסיפת זקני' בב"מ דף ט' ע"ב שכתב בשם הריטב"א דבירושלמי פ' המוכר את הספינה משמע דמשיכת פירות בכליו של מוכר קנה ע"ש ועיינתי שם בירושלמי ולא מצאתיו:

לקנותה היא וולדותיה קנה. לפי מאי דמוקי לה ר' יוסי דאיירי באינה מעוברת קשה פשיטא שהקונה בהמה קונה וולדותיה שתלד לאחר מכאן ובאסיפת זקנים מס' ב"מ דף ט" ע"ב מייתי הגירסא לקנותה וולדותיה לא קנה נראה דט"ס הוא וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב בפ' הספינה תוספתא שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הוולד תמי' לי דמשמע הא לא אמר שפחה מעוברת אלא שפחה סתם לא מכר את הולד ולא מיסתבר כלל עכ"ל. לפ"ז אפשר לקיים הגי' שמייתי בא"ז וה"פ לקנותה סתם ולא פירש וולדותיה לא קנה אם היתה מעוברת וכפי דיוקו של הרא"ש מן התוספתא מיהו לענ"ד אין ראיה מתוספתא דנקט ברישא שפחה מעוברת לרבותא דאפ"ה קנה ולא אמרי' כוונתו על חלבה כמו גבי מניקה דסיפא:

בשלא היתה הבהמה עוברה. וקשה פשיטא דלא קנה דהא ה"ל דבר שלא בא לעולם וקיי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכדאמרי' לקמן עוברי בהמתו של חבירו לא עשה כלום וי"ל דסד"א דמקנה לו הבהמה לעוברה דזכה בה כמו דקל לפירותיו דמודו רבנן דר"מ כדמסיק לקמן וכדאיתא בבבלי מס' ב"ב דף קמ"ז ע"ש: