ויבא לידי כרשינה. בבבלי פריך נמי ויעשה בעל מום ופירש"י ומה בכך והלא רציעה מצוה היא ע"כ. וקשה הא קיי"ל דהמטיל מום בקדשים לוקה כדאיתא בפ' פסולי מוקדשין ולא יגרע אדם מן הבהמה. ועוד כיון דכתיב בכהנים וקדשתו בע"כ פשיטא שמצווים שלא לעשותו בעל מום. א"כ מסברא דלא קאי ורצע אדוניו וגו' אעבד כהן. מיהו לפום סוגיין משמע דלא פליגי אלא אי אסור מדרבנן דקאמר שמא ייעשה בעל מום אבל בעל מום ממש אנו נעשה ופריך שפיר ויבא לידי כרשינה כדפרישית בקונט'. אבל לסוגית הבבלי משמע דלרבנן ודאי נעשה ב"מ ע"י רציעה דקתני וחכ"א אין עבד כהן נרצע מפני שנעשה ב"מ. אך גם לשון זה יש לפרש מפני שאפשר שיעשה בעל מום אם יבא לידי כרשינה וא"ת במילת אי אפשר שיבא לידי מום ועיי' במ"ל פ"ג מה"ע הל"ט ונ"ל מאן דיליף אזן אזן ממצורע יליף נמי דהרציעה בתנוך דוקא דומיא דמצורע דכתיב על תנוך אזנו ור"מ לא יליף הך גז"ש וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0d117ac06975e881f2408eaf5910cf59096baedb74a080410c7c3ca28ca7d9fa