שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 8

אית תניי תני הראשון ביום וביומיים וכו'. בבבלי בב"ק פ' החובל מוקי פליגתייהו בקנין פירות אי כקנין הגוף הוא דמ"ד הראשון וכו' קסבר קנין הפירות כקנין הגוף דמי ומ"ד השני קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ומ"ד שניהם ישנו וכו' מספקא ליה קנין פירות אי כקנין הגוף הוא או לא ומ"ד שניהם אינן וכו' קסבר דמיעטן קרא דכתיב כספו המיוחד לו:

מ"ד זה וזה ביום וכו'. פירשתי בקונטרס ופטורין מספק דספק נפשות להקל. דכתיב ושפטו העדה כן פי' הרשב"ם וכתבו תוס' בב"ב דף נ' ואין נראה דבלאו הכי נמי לא קטלי' מספק דאפי' ממונא לא מפקינן מספיקא ע"כ. ולא ידעתי מאי קשיא להו הא ודאי נ"מ טובא דאלו לטעם תוס' אלו קטל איניש אחרינא את זה שהרג לעבדו לא קטלי' ליה דמצי למימר גברא קטילא קטלתי אבל לטעם הרשב"ם דמדאו' פטרו ליה בי דינא אלו הרגו אדם לאחר שיצא מב"ד זכאי חייב מיתה. ומה שפירשתי בקונט' בלשון אחרון קשה מהיכא תיתי לן לומר דלא קפיד קרא אתרווייהו שיהא תחת ידו וגם כספו דהכי משמע פשטא דקרא ואין זה בכלל ושפטו העדה והצילו העדה להוציא קרא מפשטיה לכך מוכרח הבבלי לומר דמספקא בקנין פירות. ועיין בתוס' בב"ב בדף הנ"ל בד"ה קסבר וכו'. בת כהן לישראל תאכל בתרומה. כתב הר"ן מצאתי להרמב"ם בפי' המשנה שכתב ואמר בת ישראל לכהן תאכל בתרומה חוזר על בבא הראשונה שאמר הרי את מקודשת לאחר ל' יום שהיא אוכלת בתרומה כל ל' יום ואם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום אינה אוכלת בתרומה מעת שקבלה הקידושין ע"כ ונראה שגורם ברישא בת כהן לישראל תאכל בתרומה ומפרש כשלא בא אחר וקדשה וסד"א כיון שקבלה הקידושין לאחר ל' יום אף מהיום לא תאכל בתרומה משום דמחלפא במקודשת מעכשיו ולאחר ל' יום דאף מעכשיו תאכל קמ"ל דלא ע"כ. והנה מ"ש שהרמב"ם גורם ברישא בת כהן לישראל כן הוא מפורש בפירוש המשניות שלנו. מיהו מסוגיין מוכח דהגירסא שלנו עיקר דהא קאמר דמתני' איירי בשהשני כהן הרי דקאי אסיפא. לכן נ"ל הגהתי שבקונט' עיקר: