שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 6

יכול יוצא בסוף שש וכו' הא כיצד עובד כל שש ויוצא בחחלת שבע. וקשה מאי איכא בין סוף שש לתחלת שבע. לכן היה נ"ל להגיה יכול יוצא בתחלת שש דמקצת שנה חשוב שנה. א"נ י"ל דנ"מ כשכלה שנתו בסוף אדר ראשוך אם נאמר שעובד עד סוף שש יוצא מיד שהרי כלו ששה שנים אבל עכשיו שיוצא בתחלת שבע אינו יוצא עד סוף אדר שני דאע"ג דאדר שני נוסף הוא מ"מ שנה שביעית אינה מתחלת עד ר"ח ניסן:

אימא חליף. וקשה הא תניא בספרי פ' ראה ק"ו לשמיטה שתוציא עבדים מה יובל שאינו משמט מלוה מוציא עבדים וכו' ת"ל בשנת היובל הזאת זאת שביעית משמטה מלוה ויובל מוציאה עבדים וא"ל דשביעית של עולם דקאמר הש"ס היינו דלא בעינן מיום ליום דא"כ מאי תאמר בסמוך א"כ מה בא היובל ומוציא ועיין במ"ל פ"ב מה"ע הל"ב בד"ה שנאמר וכו' וצ"ע:

ובשביעית כתיב. כ' במ"ל פ"ב מה' עבדים הל"ב בד"ה שנאמר עד שנת וכו' וראיתי לרבינו בפירוש המשנה שכתב ז"ל אפי' היה בכלל השש שנים שמיטה והוא מ"ש שש שנים יעבוד ובשביעית ר"ל פעמים שהיא עובד בשביעית וקשה מאי קאמר פעמים שהוא עובד וכו' הא לעולם עובד בשביעית שהרי אינו נמכר לפחות משש ופשיטא דבר"ה לא נמכר וא"כ כיון דמיום ליום הוא לעולם עובד בז'. וע"ק דבערכין דף יח למדו מבשביעית שאין השש שנים שנת עולם אלא מיום ליום דגרסינן התם שש שנים שבע"ע דכתיב שש שנים יעבוד ובשביעית זמנין דבשביעית נמי יעבוד ומשמע דשביעית אינו לשמיטה אלא למכירה ואלו לרבינו משמע דס"ל דשביעית היינו שמיטה וכו' ע"ש. ואני תמה דקושיתו הראשונה קשיא נמי אלשון הגמרא דערכין דנקט זימנין דבשביעית נמי יעבוד הא לעולם צריך לעבוד בשנה שביעית של עולם דהא בר"ה אינו נמכר אלא ודאי דקסבר דש"ס לאו דוקא נקט זימנין א"כ גם אהרמב"ם ל"ק. אך יש לומר דהש"ס נקט זימנין משום דהנמכר בשמטה האחרונה אינו עובד בשנה השביעית שהרי הוא יוצא בתחלת היובל. מיהו לדידי מעיקרא לק"מ דמי לא עסקינן שנמכר בער"ה והתנה שיתחילו ימי העבדות בר"ה וזה ברור. וע"ק הא מדינא דאורייתא אפי' קנין ממש נמי שרי בי"ט אלא מדרבנן הוא דאסור כדאיתא במסכת ביצה. וקשיתו שניה נ"ל דהא דמשני הש"ס זמנין דבשביעית נמי יעבוד נמי פירושו זמנין דבשמיטה נמי יעבוד דבשביעית משמע שמיטה ודייק הכי מדקאמר קרא שיעבוד בשש שנים ובשביעית ש"מ דשש שנים הראשונות של שמיטה יעבוד וזימנין גם בשביעית יעבוד למלאות שש למכירה א"נ שש שנים למכירה יעבוד ואם נמכר באמצע שנות השמיטה יעבוד גם בשביעית דאל"כ אלא דלעולם צריך לעבוד בשביעית קשה לכתוב רחמנא שבע שנים יעבוד אלא ודאי כדאמרן. ואין לומר דאיצטרך קרא לרבויי דיעבוד בשביעית כשנמכר באמצע שנות השמיטה ולעולם אם נמכר בשנה הראשונה של שמיטה אינו עובד בשנת השמיטה כיון דכבר עברו שש שנים של עולם. דא"כ לכתוב קרא שש שנים יעבוד וממילא ידעינן דבכה"ג עובד גם בשמיטה דמסברא אין לומר דשמטה מוציאה עבדים כיון דכתיב שש שנים אי לאו דכתיב ובשביעית יצא לחפשי. ואע"ג דקאמר הש"ס בסמוך דאיצטרך למכתב בשביעית מ"מ וי"ו דובשביעית מיותר. ובהכי ניחא נמי קושית תוספת בערכין שם בד"ה ובשביעית נמי יעבוד הקשה הרר"י בן י"ט הא לא שמעי' מהכא אלא מעת לעת של שנה אחרונה אבל מעת לעת של שאר שנים מנ"ל דאימא דיום שלפני ר"ה חשוב שנה ע"ש תירוצם. מיהו בלא"ה תמוהים לי דברי תוס' אלו דאס"ד דבשנה הראשונה אפי' נמכר באמצע השנה משיגיע ר"ה חשוב שנה אחת א"כ לא מצינו שיעבוד בשנה שביעית דהא לעולם כשיגיע ר"ה של שנה שביעית כבר כלו ששת השנים. ויש לדחוק דבברח איירי וצ"ע. מיהו הא קשיא לי למה לא מייתי הרמב"ם דרשת הספרי דזאת מיעוטא הוא וכמ"ש בסמוך בד"ה אימא וכו'. ולפמ"ש פירושא דש"ס דערכין י"ל דשבק דרשת הספרי וסמך אדרשת הש"ס בבלי וירושלמי ובמכילתא פ' משפטים איתא ובשביעית שביעית למכירה או אינו אלא לשני' ת"ל שש שנים יעבוד שביעית למכירה ולא לשנים. ופי' בז"ר ובשביעית לשנים היינו כשהגיע השמטה אפי' ב' או ג' שנים אחר מכירתו יצא ע"כ ול"נ דלאו אשמיטה קאי אלא לשנים פירושו ר"ה של עולם וכמפורש בערכין:

ויובל את הנרצעים. וקשה הא כתיב במוכר עצמו עד שנת היובל יעבוד עמך הרי דאיצטרך קרא שיובל מוציא את העבדים אפי' אינן נרצעים וכן מפורש בברייתא בבבלי בפרקין דף טו ויש ליישב והרבה נתלבטתי בפירוש סוגיא זו ויש לפרשה בדרכים שונים אך פירושי שבקונט' הוא המיושב שבכולן לפום פשטא דשמעתתא: