שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 7

אחר שריבה הכתוב ומיעט. וקשה הא איצטריכו הני קראי ומנ"ל דלריבוי ומיעוטי קאתיין וי"ל דפשטא דקרא משמע ליה הכי ודוחק א"נ דקשיא ליה לכתוב שש שנים עבוד וממילא ידעינן דבשביעית יצא או איפכא לכתוב בשביעית יצא לחוד. ולית ליה הא דתני' לעיל יכול יוצא בסוף שש וכו'. ועמ"ש בסמוך בד"ה ובשביעית:

מרבה את זה שהוא ברשותו וכו'. כתב הכ"מ פ"ב מה"ע בד"ה אחד המוכר וכו' הסמ"ג כתב ואם פגע בו היובל יוצא בד"א בחלה אבל בברח אין היובל מוציאו כדאיתא בירושלמי דקידושין מ"ט זה ברשותו וזה אינו ברשותו עכ"ל ויש לתמוה למה דחה גמרא דידן מפני הירושלמי עכ"ל הכ"מ. ועיין בלח"מ שדחק לפרש דברי הבבלי להשוותו עם הירושלמי דברח אין היובל מוציאו ע"ש. ותימא איך לא ראה דברי הריטב"א בחידושיו שם בדף טז דמפרש לדברי הש"ס דאף דיוצא ביובל מ"מ בתר יובל כייפינן ליה להשלים מדין תשלומין ע"ש. א"כ י"ל הא דכתב הסמ"ג שאין היובל מוציאו היינו שחייב להשלים. ולאפוקי מדברי הרמב"ן שכתב הריטב"א שם. אך אני תמה מאוד מנ"ל לסמ"ג דהא דתני מנין אפי' חלה וכו' דקאי איובל. דהא דקאמר בסמוך ויובל את הנרצע מלתא באנפי נפשא היא וכדפירשתי בקונט'. ואף בספרי פ' ראה שנויה ברייתא זו ואשש שני העבודה קאי שחלה בתוכן או שברח וזה מבואר שהרי מייתי קרא דשש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי. גם דברי הסמ"ג עצמן תמוהין שכתב בד"א בחלה משמע שאין היובל מוציא אלא מי שתלה והא ליתא דאף אם היה בריא ולא עבד אלא יום אחד היובל מוציאו וצ"ע רב. ואין לדקדק דקסבר הירושלמי דברח אינו יוצא ביובל מהא דקאמר ר' חונה אם אומר את שביעית של עולם א"כ מה בא היובל ומוציא. אס"ד דברח יוצא ביובל א"כ איכא למימר דהיובל מוציא את הבורח. דודאי לפום מאי דסלקא אדעתין דשביעית מוציאה את העבדים אין לחלק בין שביעית ליובל דהא הך קרא דמרבינן מיניה בורח בשביעית כתיב ועוד דאין סברא לאוקמי קרא בהכי:

אף הכא ברח ואח"כ חלה משנים וכו'. כתב הרב במ"ל פ"ב מה"ע הלכה ח' וז"ל ורבינו וסמ"ג השמיטוהו משום דס"ל דמצי א"ל אלו הוית גבך מאי אהני לך דהא לא שוינא לך ולא ידעתי מנ"ל האי דינא עכ"ל. ול"נ דלק"מ דהא עיקר ראיית ר"ח בר אדא ממורדת דמוקי לה כשמרדה עד שלא היתה נדה. והרמב"ם השמיט דין זה ומוקי לה אפי' במורדת בעת נדתה פוחתין לה מכתובתה וכמ"ש הה"מ פי"ד מה' אישות הלכה יא וס"ל כבעי' דר' הושעי'. וא"ת דוק מינה דאפי' חלה ואח"כ ברח משלים דומיא דנדה י"ל דלסברת הרמב"ם טעמא אחרינא איכא במורדת דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' וכמ"ש הה"מ שם משמיה דגמרא ע"ש: