מהר"ם צ"ע במרדכי פרק חזקת הבתים מביא תשובת מור"ם המתחלת באלמנה סרח בת אשר סי' תש"א ומשמע שאין תפיסתו מועלת אלא שיש לחלק דהתם ביורש הבא מכח תפיסת אמו שנשארו הנכסים בידיה אחר מות בעלה בענין זה מדבר שם וההיא ודאי לא חשיבה תפיסה משום דנכסי בחזקת יתמי קיימי כל זמן שלא נשבעה והרי זה דומה לכל אותן השנויין שם שאין להם חזקה זה על זה האחין והשותפין וכו':
מהר"ם פי' דנימא ה"ה אם מכר לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה ללוקח שבועה כדין הבא ליפרע מנכסים משועבדים לא נפרע אלא בשבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו קמ"ל דגבו בני מלוה מלוקח בשבועת יורשין וכו' כדמסיק ומיהו איצטרכו ההיא דה"ר משה בר יוסף דלוקח הבו דלא לוסיף עלה הוה משום דלא אזיל בתר יתמי ששם מדבר שאין להם מה לשלם מעזבון אביהם וא"א למלוה שיפרע מנכסים בני חורין אע"ג דאיכא למימר בה כבר נתחייב מלוה ללוקח שבועה אפ"ה גבו יתמי מיניה דלוקח דמ"מ לא אזל בתר יתמי או לוה וכאן מדבר שיש בידם לפרוע ללוקח מנכסי אביהם אע"ג דודאי לוקח הדר אזל בתר יתמי אפ"ה גבי יתמי מלוה מיניה דלוקח מטעמא דליכא למימר בהא כבר נתחייב מלוה שבועה וכו':