כתב הרי"ף ז"ל והלכתא המלוה את חבירו על המשכון שומר שכר לא שנא משכנו בשעת הלואתו ול"ש משכנו שלא בשעת הלואתו וכולי כדכתיבנה בהלכות ומשמע דמסתברא ליה לרב ז"ל דכי הוה סליק אדעתין לאוקמא לפלוגתייהו דר' אלעזר ור' עקיבא בדר' יצחק כשאבד המשכון שלא באונס ולא היא כיון דב"ח קונה משכון אפי' באונס נמי חיובי מחייב ליה וכדאוקימנא לפלוגתייהו בדר' יצחק כשאבד באונס וכדאוקימנא דרבה ורב יוסף כשאבד שלא באונס הלכך מחוורתא דפסקא משכנו שלא בשעת הלואתו אפי' כשאבד באונס חייב המלוה בתשלומיו דלדידי' הוא דאתניס כיון דב"ח קונה משכון כר' יצחק ואם משכנו בשעת הלואתו ל"ש הלוהו פירות ולא שנא הלוהו מעות ל"ש מלוה צריך למשכון ול"ש אינו צריך בכולהו שומר שכר הוי ואם נגנב או אבד והיה המשכון כנגד חובו וכולי כדמסיק לה בהלכות ובגיטין בפרק השולח הוספנו ביאור בדבר זה ועוד נוסיף לבאר בפסחים בענין עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו בס"ד:
קריאה במקור
המאור הגדול על שבועות · דף 25a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 28022b15d5839e0b69e471ac44b6c1f6b8a0040961b5b74d229743739c84c5cf