גמרא בפסקא שניי', אם יש עדים. וליחוש כו' במקום דלא אפשר כו'.
משמע דפירכת הש"ס היה גם על מתני' לאוקימתא דר"פ דמוקי לה במקום שא"כ, וקשה דא"כ מיד כדמשני ר"פ אמתני' במקום שא"כ לפרוך דמ"מ ניחוש דלמא מפקי עידי הינומא, ואלולי שאיני כדאי היה נ"ל דזהו במקום שאין כותבין, וגם איהו לא כתב לה ודאי ליכא קושיא דליחוש דלמא מפקא דא"כ לא תגבה ולאיזה ענין נתחייבו בנשואין בכתובה הא ידוע דלעולם לא תגבה ובודאי נתחייבו ע"ד כן לפרוע וליקח שובר, אלא דהציון קאי אברייתא דמיירי בכתב לה ונשרפה דבזה בעידן התחייבותו כתובה היה ע"ד לפרוע שתחזיר לו הכתובה ולא ע"ד ליטול שובר בזה פרכינן דאף דעתה נשרפה הכתובה מ"מ ניחוש דלמא מפקא, ומשני דמ"מ כל שעתה אי אפשר אף דבעידן התחייבות היה אפשר מ"מ כותבין שובר:
משמע דפירכת הש"ס היה גם על מתני' לאוקימתא דר"פ דמוקי לה במקום שא"כ, וקשה דא"כ מיד כדמשני ר"פ אמתני' במקום שא"כ לפרוך דמ"מ ניחוש דלמא מפקי עידי הינומא, ואלולי שאיני כדאי היה נ"ל דזהו במקום שאין כותבין, וגם איהו לא כתב לה ודאי ליכא קושיא דליחוש דלמא מפקא דא"כ לא תגבה ולאיזה ענין נתחייבו בנשואין בכתובה הא ידוע דלעולם לא תגבה ובודאי נתחייבו ע"ד כן לפרוע וליקח שובר, אלא דהציון קאי אברייתא דמיירי בכתב לה ונשרפה דבזה בעידן התחייבותו כתובה היה ע"ד לפרוע שתחזיר לו הכתובה ולא ע"ד ליטול שובר בזה פרכינן דאף דעתה נשרפה הכתובה מ"מ ניחוש דלמא מפקא, ומשני דמ"מ כל שעתה אי אפשר אף דבעידן התחייבות היה אפשר מ"מ כותבין שובר: