שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 4

לית כן. כתב תו' ב"ק (דף ק"ה) ושמואל אמר לחיוב תימא היכי מצי למימר לחיוב א"כ הויא ברייתא זו ואין צריך לומר זו ע"כ. ולגירסת הברייתא קשיא איפכא למ"ד כולן לפטור (ועי' בקונט' בד"ה ר' יוסי פריך כו') לכך נראה גירסת הבבלי היא אליבא דר' חנינא דאמר כולן לפטור וגירסת הירושלמי היא לשמואל ונכון. ובק"א כתב וכפי דברי הברייתא כאן (שהיא כמו שהיא שנויה כאן בסוגין) נראה דבן עזאי לפטור אמר שאמר ת"ק ולא במוצאיה וא"כ בן עזאי שעל זה אמר דבריו נראה דלפטור אמרן שת"ק פטר בחלוקה אחת ואמר הוא דג' חלוקות הן שלפטור ולא כשמואל דאמר בן עזאי לחיוב קאמר נאמר דפליג בה על ת"ק ואמר דלא חלוקתו לבד אלא על הג' חלוקות יחד חייב ע"כ ר"ל א"כ בה ובמוצאה משנה שאינה צריכה היא דכ"ש הוא דחייב. ותימא הא בסוגיין שנויה כת"כ ואפ"ה קאמר כולן לחיוב ותו בה למ"ד כולן לפטור במאי פליגי ת"ק ובן עזאי. ותו הא דקאמר בבבלי ובפלוגתא דהני תנאי קשה וכי פליגי ר' חנינא ושמואל בפלוגתא דחכמים ור"א בר"ש. ותו קשה וכי פליג שמואל אחכמים דמתניתין דמרובה (דף ע"ד) דסברי דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. לכך נראה דה"פ ופליגי ת"ק ובן עזאי בפלוגתא דחכמים ור"א כר"ש ופליגי ר"ח ושמואל מי סובר כחכמים ומי כראב"ש וה"ק ר' חנינא ת"ק כראב"ש וכחש בה ולא במוצאה נמי חייב ובן עזאי סובר כחכמים דפליגי אראב"ש הלכך בה ולא במוצאה ובמוצאה ולא בה אפי' בשני עדים ובה ובמוצאה בעד א' פטור ושמואל קאמר ת"ק סובר כחכמים וכיחש בה נמי בעינן ולא שכיחש במוצאה לחוד שאינו כלום דה"ל גורם לממון וכ"ש כחש בה לבד ולא במוצאה שאינו יודע אצל מי הוא האבידה שאינו כלום דכ"ש דהוה גורם לממון ובן עזאי סובר כרשב"א וקמחייב גורם לממון הלכך בה ולא במוצאה ובמוצאה ולא בה בשני עדים ובה ובמוצאה בעד אחד חייב והבן: