שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 3

לית כאן עדים. בבבלי ליתא משום דמיקי לה דאיירי בכפירת דברים דאמר לויתי אבל שלא בעדים ושלא בשטר ובכה"ג ודאי פטור. והיינו כמ"ש לעיל בסמוך בד"ה וכחש כו' דהירושלמי מפרש לה דמיתורא דקרא יליף ובכה"ג שאמר לויתי אבל לא בעדים לא צריך קרא:

הוי לית טעמא אלא משום שמצויין לשכח עדותן. בבבלי גרסינן אר"ה בריה דרב יהושע היינו טעמא דר"י משום דהוה שטר שיעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות. כתב הרא"ש מקשים תו' מ"ש שטר מעדים דהא ר"י הוא דאמר מלוה על פה גובין מן היורשין דשיעבודו דאורייתא וע"ק מודה מקצת דחייבה תורה שבועה וכן ע"י עד אחד אמאי הא הוה ליה כפירת שיעבוד קרקעות ותירץ תו' כגון שמחל לו השיעבוד או שאין לו קרקע והרמב"ן תירץ כיון שאין עדים ושטר כאן לכך חייב שביעה כו' ע"ש (ועי' תוס' ב"מ דף ד' ע"ב שתירצו קושית הרא"ש על הרמב"ן כיון שהפקיעו חכמים שיעבוד כו' ע"ש) וקשה א"כ בשטר אמאי פטור הא אין כאן שטר ולא הוה כפירת שיעבוד קרקעות ונראה לתרץ קושית תו' דר"ה בריה דרב יהושע לא שמיע ליה הא דאר"י מלוה ע"פ גובה מן היורשין אבל לפי האמת מודה במקצת וע"י עד אחד חייב שבועה אע"ג דה"ל כפירת שיעבוד קרקעות דרחמנא חייבו בכה"ג שבועה והכא בשבועת הפקדון פטור בשטר כיון שסוף שימצא השטר א"כ לא הוה כפירת ממון אבל עדים מצויין לשכח עידותן ואפשר שלא יעידו כלל הלכך ה"ל כפירת ממון וחייב כמפורש בסוגיין. והרמב"ם כתב פ"ט מה"ש וכן מי שהיתה עליו מלוה בשטר פטור דה"ל כפירת שיעבוד קרקעות בעדים חייב שהרי הועילה כפירתו עתה ושמא לא יבואו העדים או יבואו ולא תתקיים עדותן או יפסלו. וקשה א"כ ל"ל לר"ה בריה דרב יהושע לומר שטר ה"ל כפירת שיעבוד קרקעות תיפוק ליה שאני עדים דאיכא ספיקות הרבה לכך ה"ל כפירת ממון משא"כ בשטר ואפשר כיון דגם בשטר איכא ספק שמא יאבד הלכך אי לאו טעמא דה"ל כפירת שיעבוד קרקעות אין לפטרו. אך לשיטת הרמב"ם קשיא קושית תו' הנ"ל. דתירוץ תו' והרא"ש קשה טובא חדא א"כ ה"ל לר"י לחלק בעדים גופייהו כופר בעדים פטור בשמחל השיעבוד וכופר בעדים חייב בשלא מחל לו השיעבוד ותו מדברי הירושלמי דקאמר לית כאן עדים מוכח דפליג דלשטת תו' אין צורך למחוק דאיכא לאוקמי הברייתא בשלא מחל לו. ותוס' ב"מ כתבו לתרץ זה דר"י איירי לאחר שהפקיעו השיעבוד ממלוה על פה דלעולם הוה כמחל השיעבוד והברייתא אקרא קאי לכך קאמר הירושל' סמי מכאן עדים. אך עדיין קשיא לפלוג בשטר בין מחל השיעבוד ללא מחל. ומה שתרצתי לעיל ודאי דלא כרמב"ם. ועמ"ש בסמוך ד"ה אר"י כו':

הודה מעצמו משלם קרן כו'. עי' בקונט'. וקשה מנ"ל דאיירי מתני' אפי' באו העדים אחר ההודאה דלמא דוקא בשלא באו עדים אחר ההודאה אבל אם באו עדים אחר ההודאה דודאי נפטר בשבועה מממון והלכך חייב אשם אבל בעדים פטור ודלא כר"י ותידע דהא בסיפא תנן היכן שורי ואמר נגנב כו' הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ולא תני כפל דה"ל מודה בקנס. ואי בשבאו הא קיי"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב א"ו בשלא באו עדים איירי וכן פירש"י לקמן במתני' וצ"ע:

אר"י מתניתא אמרה כן היו כו'. משמע דקשיא ליה הא דר' יוחנן ל"ל ממתני' שמעינן וכקושיא קמייתא. אבל בבבלי משני מתני' איירי כגון שהיתה שנייה קרובין בנשותיהן כו' ע"ש. ותו' כתבו בפ' שבועת העדות (דף ל"ג) בד"ה הא כו' וא"ת מאי פריך כו' היכא דקיימי עדים קמן כו' ע"ש. ותימא מאי דוחקא דש"ס דמוקמי מתני' בשכת שנייה קמן דלמא איירי בשאינה קמן וכפרה ראשונה היום וכת שנייה כפרה לאחר ל' יום וקמ"ל הכופר בממון שיש עליו עדים חייב וא"צ לדחוק ולמוקמי מתני' בגוססין. וכ"ת אי בשאין העדים קמן ממתני' דלקמן איכן שורי כו' שמעינן דחייב ומתני' דהיו שתי כיתי עדות כו' ל"ל י"ל לקמן בשאין יודע בעדיו ומתני' דהכא בשיודע בעדיו וכדמשני הש"ס בסמוך. וכ"ת סובר הש"ס בשיודע בעדיו נמי ה"ל כפירת דברים י"ל אי ס"ד ר"י לא קאמר הכופר בממון שיש עליו עדים אלא בשאין יודע בעדיו א"כ מאי קאמר הבבלי בסוגין מאי טעמא דר' יוחנן עדים עבידי דמייתי שטר הא מנח א"ל ר"ה שטר נמי עביד דמרכס אלא אמר ר"ה כו' ע"ש הא טעמו דר' יוחנן ברור ופשוט עדים מי יימר שיודעים לו עדות מה שאין כן שטר דמסתמא הלוהו בשטר אלא ודאי ר"י אף בשיודע בעדיו קאמר דחייב. ותו מאי. פריך הבבלי בסוגין ארבה דאמר הכופר בממון שיש עליו עדים פטור ממתני' דהיו שתי כיתי עדים כו' לישני מתני' בשהעדים ידועים ורבה בשאינן ידועים קאמר דפטור. ונראה דקושית הש"ס אי ס"ד בשאין העדים ידועים ממתני' דסוף מכילתין שמעינן לה ואי בשהעדים ידועים קשיא הא דר"י ל"ל ממתני' דהכא שמעינן וא"ל ר"י קמשמע לן אפילו עדים קמן הא ודאי כפירת דברים הוא לכך משני רבינא מתני' בשקיימו העדים קמן איירי וקרובים בנשותיהן. לפי זה מיושב שפיר קושית תו' ושפיר פריך הש"ס לרבה ממתני' דהיו שתי כתי כו'. והרמב"ם שכתב בעדים חייב שמא לא יתקיים עדותם או יפה לו וכתבתי לשונו בסמוך נראה שסובר אפילו העדים קמן לא הוה כפירת דברים מיהו יש לחלק: