שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 6

מה להלן אנשים ולא נשים כו'. בבבלי ריש כרקין משמע מדכתיב ועמדו שני האנשים יליף שהנשים פסולות וכן פירש"י ב"ק (דף פ"ח) בד"ה פסולה לעדות דכתיב בעדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בפ' שבועת העדות בעדים זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים ולא נשים וקטן נמי מהכא נפקא לן דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד עדות שאי אתה יכול להזימה היא דלאו בר עונשין הוא ע"כ. וכ"כ תו' (דף כ"ט) בד"ה שבועות כו'. וקשה גז"ש ל"ל. ונראה סובר הירושלמי האנשים איצטרך לדרשא אחרינא כמ"ש לקמן בסוגיין בד"ה צריכין כו' ע"ש. והא דיליף הירושלמי קטן מגז"ש לא קשיא תיפוק ליה עדות שאי אתה יכול להזימה היא כמ"ש רש"י די"ל איצטרך לעדות ממון דלא בעינן עדות שאי אתה יכול להזימה ועי' ש"ך ח"מסוף סי' ל"ג. אך אבבלי קשה ל"ל פסול נשים מדכתי' ועמדו וגו' תיפוק ליה מגז"ש דלה לה מעבד דיליף התם בב"ק מקרא. ואפי' מאן דיליף התם פסול עבד מגזלן ומשאר פסולים נמי איכא למילף נשים מעבד ומ"ש תו' ב"פ תימא אמאי צריך קרא דעבד כו' תיפוק ליה מגז"ש דלה לה מאשה. כבר תירצו שם בב"ק ע"ש. אבל אין תירוצם מספיק לקושיא וצ"ע:

הרי למדנו שאין האשה דנה. כתבו תו' (דף כ"ט) בד"ה שבועת כו' תימא ספ"ק דב"ק דרשינן מאשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים ואי אשה פסולה לדון לא איירי לפניהם אלא בכשרים לדון כדדרשינן לפניהם ולא לפני הדיוטות וי"ל קרא קאי בדיינים ובנידונים כו' ע"ש וקשה מנ"ל דקרא קאי אתרווייהו דלמא לא קאי אלא על חד מינייהו. גם דברי תו' בב"ק שם אינן מבוארים כל הצורך ונראה אם נאמר קרא קאי על משה שישים המשפטים לפניהם צ"ל לכך נקט לשון רבים שישימם לפני אנשים ונשים. ואם נאמר דאזהרה היא לדורות קאי לפניהם אדיינים האמורים בפרשה. ודייק לן דלא קאי אדיינים לחוד דא"כ הל"ל אשר תגיש לפניהם כדכתיב מי בעל דברים יגש אליהם. ואי לא נאמר קרא אלא למשה מ"ש דשני קרא כאן משארי מצות התורה הל"ל ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אליהם כו' אלא לאשמועינן אע"ג דנאמר למשה שישים לפניהם אזהרה היא גם לדורות. ואפשר שזהו כוונת התו'. עוד כתבו שם וכן יש בירושלמי מעתה שאין האשה מעידה אינה דנה. ולפי גירסתם נראה דה"פ פריך הרי למדנו מג"ש שני שני נאמר כאן ע"פ שנים עדים ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה מה להלן אנשים ולא נשים אף כאן אנשים ולא נשים ושמעינן נמי שאינה דנה א"כ הא דכתיב ועמדו שני אנשים שני ל"ל ושני אר"י בר בון בשם ר"י מה ת"ל שני שלא יהא כו' ולא גרסינן בדר' יוסי נאמר כאן שני כו' א"נ ר' יוסי אמר גז"ש שני לא ללמד ועמדו שני אנשים בגז"ש נאמרה אלא ללמד ע"פ שנים עדים בג"ש ושמעינן מק"ו שאינה דנה דתנן יש שכשר להעיד ואינו כשר לדון א"כ ועמדו שני אנשים למעט שאין האשה דנה ל"ל דהא איכא למילף בק"ו אלא שלא יהא א' עומד כו' וזה שכתבו תו' מעתה שאין האשה מעידה כו' לאו בפירוש איתמר אלא מדברי רב יוסף שמעינן הכי סנהדרין פ"ג ה"ח כתבתי בתו' בד"ה הרי כו'. וגירסת תו' ס"פ שבועת שתים מעתה שאין האשה מעידה אינה דנה וקשה מאי קשיא כו' ע"ש. אחרי העיון נראה שגירסת תו' כגירסא שלפנינו אלא בדברי ר' יוסי בתר דמייתי גז"ש גורסים מעתה שאין האשה מעידה אינה דנה א"כ מה ת"ל שני כו' וה"פ ר' יוסי יליף גז"ש ע"פ שנים עדים מוישארו שני אנשים וקאמר מעתה שאין האשה מעידה אינה דנה מהיקישא דהוקשו הדיינים לעדים דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינים א"כ מה ת"ל שני אלא שלא כו'. מיהו הרא"ש בפרקין מייתי דברי הירושלמי ונראה שגורם כגירסא שלפנינו אלא כהגהתי. אך מ"ש נאמר כאן שנים כו'. וצ"ל דיליף גז"ש ע"פ שנים מוישארו וגו' והא ודאי ליתא דקאמר א"כ ועמדו שנים ל"ל ויליף שנים עדים לג"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתא מה ת"ל שני. וכמ"ש בקונטרס ניחא:

מעתה אין אשה מעידה. עי' בקונט'. וקשה בסמוך אמר ר' בא צריכין העדים לעמוד כו' שנאמר ועמדו כו' הרי דהך קרא קאי אעדים א"כ שפיר איכא למילף מיניה שהנשים פסולות להעיד. וע"ק מנ"ל שאשה אינה דנה נימא קרא קאי אעדים דוקא ולא אדיינים גם בבבלי בסוגיין מוקי קרא בעדים. ולגירסת תו' ניחא אלא צריכין להגיה בברייתא א"כ למה נאמר שני מופנה להקיש ולדון ממנו גז"ש נאמר כאן ועמדו שני אנשים ונאמר להלן וישארו כו'. ולא בעי למילף מדכתיב ע"פ שנים דילפינן שני משני ולא שנים משני. ור"י בר' בון פליג ויליף שנים משני ולא יליף דייני מעדות ועמ"ש לעיל בד"ה מה כו':