שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 9

זו דברי ר' לעזר ב"ע ור"י ור"ע. וקשי' מנ"ל דר"ע סובר כר"י אדרבא ממ"ש סנהדרין (פ"י ה"א) בד"ה שלשה כו' מבואר דר"ע פליג אדרשת ר"י (ושם כתבתי ור"ע סובר כרת ג' איצטרך כו' ור"י סובר לעולם תשובה מכפרת מקצת והנך גומרים הכפרה ע"ש וכ"ת א"כ מאי אמר ר' יוסי וכי ג' עולמות יש הא גם לדידיה איצטרך כרת השלישי דלא נימא מיתה לחודה מכפרת לגמרי י"ל מדכתיב עד תמותון ש"מ שאין התשובה לחודה מכפרת על חילול השם וקסבר ר"י תשובה עדיפא ממיתה בלא תשובה א"כ פריך שפיר כרת ג' ל"ל) וי"ל מדאייתר ליה כרת הג' וכקושית ר"י ש"מ דסובר יש עברה שאין לה כפרה בשום דבר ועל זה אמר ר' יוחנן חכמים פליגי גם אר"ע דאמר שעיר המשתלח מכפר על הכל כפרה גמורה. והני חכמים עדיפי מרבי דלר' אין יה"כ מכפר על ג' עברות ולרבנן מכפר נמי אהנך. דאין לומר חכמים היינו ר' ומודים חכמים שאין יה"כ מכפר על אלו שלשה דא"כ קשה מנ"ל דר"ע פליג:

אבל דברי חכמים כו'. עי' בקונט'. והי"מ כתב אבל דברי חכמים שעיר המשתלח מכפר על כריתות ומיתות ב"ד כדתנן במשנתינו ע"כ. משמע דמפרש ממתני' דייק ר' יוחנן דחכמים פליגי ולדבריו צ"ל דהבבלי פליג אר' יוחנן דא"כ טפי ה"ל לאוקמי מתני' כרבנן דלר' ה"ל למיתני חוץ מפורק עול כו'. ואני אומר ממתני' ל"ק לראב"ע כמ"ש לעיל סוף ד"ה עשה כו' ע"ש גם לפמ"ש הלח"מ אין ראיה כלל ממתני' וכן נראין דברי הרמב"ם ע"ש. לכך נראה פירושי בקונט' עיקר:

לא כיפר וא"ת הא מיהת נתכפר לו ע"י מיתה י"ל הפרש רב יש בין מי שנתכפר לו עונו בחייו או שנתכפר לו ע"י מיתתו וכמ"ש לעיל בד"ה מת כו' ע"ש ודלא כי"מ גם הא דאמר בבבלי דחנקתיה אומצא ומית קשיא לרבא דאמר מיתה מכפרת לגמרי א"כ כר' דיממא ליכא דכשמת אין כאן כר' וצ"ל דהך שינוייא אזלא לר"ז וצ"ע:

חומר בשעיר כו'. כתב תו' בד"ה דעבד כו' וי"מ יה"כ בלא שעיר מכפר לגמרי משתחשך כו' ע"ש וקשה א"כ אמאי לא תני נמי חומר ביה"כ שמכפר גם על עברות שעשה אחר שילוח השעיר והשעיר אינו מכפר אלא על עברות שעשה עד השילוח ועוד מאי חומר בשעיר דקאמר הא אית ביה נמי קולא שאינו מכפר על אחר השילוח אבל לפירושא קמא שבתוס' ניחא שגם השעיר מכפר על עברות של כל היום ונראה לשתי לשונות שבתורה אין יה"כ מכפר כשיש שעיר כדאמר ר"י בסמוך וכ"ת ליתני חומר בשעיר שאין יה"כ מכפר במקום שיש שעיר י"ל הא מיהת השעיר צריך ליה"כ שאינו מככר בלא יה"כ ועוד אין זה חומר בשעיר שאלו לא הביאו היה יה"כ לחוד מכפר. אלא לפ"ז מ"ש תו' והא דנקט כו' לאו דוקא כו' ע"ש קשיא הא ודאי ניחא ליה למנקט דחנקתיה אומצא מלמוקמי כרת דקרא בשאין שעיר דכשיש שעיר ליכא למיתני שמת כל היום דהא מיהת בשעת עשיית השעיר אין כאן כרת ועמ"ש בסמוך. ולפמ"ש בסנהדרין בר"פ כל ישראל בד"ה חומר כו' לל"ק ה"פ היום אינו מכפר כפרה גמורה אם אין שעיר אלא משתחשך אבל כל היום מכפר מקצת בין יש שעיר בין אין שעיר ע"ש. קשי' א"כ מאי פריך מהך ברייתא לר"ז דאף הוא לא קאמר שהיום מכפר כל שהוא לגמרי אלא היינו מקצת הכפרה וי"ל מדפליג אר"ח ש"מ דבכפרה גמורה פליגי. וללישנא קמא שבתו' צ"ל הבבלי לית ליה דר"ז או דפליג אסוגית הירושלמי אך הא קשיא איך פליג ר"ל אברייתא. וא"ל לא שמיעה לי' דהא איהו מייתי מינה סייעתא לר"ח ויש ליישב בדוחק ר"ז מוקי לה שהיה בדעתן להביא שעיר כו' כדמשני ר' ירמיה בסמוך וה"ק פשטא דלישנא דברייתא סייעתא לר"ח אבל אין הדבר כן אלא יה"כ מכפר כל שהוא והברייתא כדר"י. ובסנהדרין שם הגירסא אר"ח מתני' מסייעא לר"ז ואין גירסא זו מכוונא והגירסא שבסוגיין וביומא פ"ח נכונה:

תיפתר שהיה בדעתן כו'. וא"ת א"כ אמאי תני ויה"כ משתחשך ה"ל למיתני אחר הקרבת התמיד דהא משהקריב התמיד אין מקריבין המוסף דכתיב עליה השלם וי"ל אין עשה דהשלמה דוחה קרבן מוסף ועמ"ש לעיל בד"ה העובר כו' א"נ מילתא דפסיקא נקט שלא הקריבו גם את התמיד:

ואין הקב"ה רואה את הנולד. וקשה דלמא ברייתא איירי שהעיכוב נעשה ע"י בחירת האדם כגון שיש שעיר ביד אחד שמעכבו ליתן לציבור או שאר עיכוב הדומה לו דהא צדיק ורשע לא קאמר וצ"ע: