שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 6

התיבון הרי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד. בבבלי משני בנשיא ור"א היא דאמר נשיא מביא שעיר. והירושלמי לא בעי לשנויי הכי דלא בעי לאוקמי מתני' כיחידאה. אך קשה הא מתני' ודאי דלא כר"ש כדאמרינן בסמוך ונראה טעמא דירושלמי דסובר ר"א אין איסור חל על איסור א"כ ליכא לאוקמי מתני' כוותיה דגרסינן בבבלי פ' כל הבשר (דף קי"ג) אמר שמואל משום ר"א מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת. והבבלי סובר תירוצא דהתם דקאמר בעלמא איסור חל איסור ושאני הכא דכתיב ומתו בו. והירושלמי סובר כהא דמשני שם בעלמא אין איסור חל על איסור ושאני הכא דכתיב גדי. מדאיצטריך גדי ש"מ אפי' איסור כולל לית ליה דהא חלב בחלב איסור מוסיף הוא דאסור בהנאה. ואכא דפריך בסמוך הרי מעילה אין בה כרת. משני בבבלי בחטאות קאמרינן. והירושלמי לא בעי לשנויי הכי משום דקשיא ליה כי היכא דתני אשם ה"ל למיתני חטאת שאין בו כרת ורש"י פי' בד"ה והרי הקדש אשם מעילות דאתי ליה משום דיבורו שהקדישו ע"כ. ותימא מי דחקו לפרש דקאי אאשם ולא פי' דקאי אחטאת דנותר וטומאה ונראה דקשיא ליה קושית תו' (דף כ"ב) בד"ה והרי הקדש תימא כו' אבל הקדש מביא קרבן על מה שאכל שעשה מעשה ע"ש לכך מפרש שם דקאי על אשה מעילות וקיי"ל דחייב אפילו על ידי שליח דיליף חט חט מתרומה אם כן אף אם לא עשה מעשה חייב ואגב שיטפא פירש גם קושית הש"ס כאן באשם מעילות כמו לעיל וצ"ע: