לא יומתו אבות בעדות בנים. וא"ת מנ"ל שהקרובים פסולים לעדות ממון ואין לומר יומת ממון נמי משמע כדכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת ואמרינן מאי יומת ממון. התם יומת אמיתה בידי שמים קאי והא דמשלם ממון ומיפטר מאם כפר שמעינן וכ"כ תו' פ"ק דסנהדרין (דף ט"ו) בד"ה אימא כו'. וי"ל כבר שניא בבבלי סנהדרין כתיב משפט אחד יהיה לכם שמעינן ד"נ וד"מ שוין אך קשה ר' יוסי דאמר פ' זה בורר בירושלמי (הלכה ה') ובבבלי (דף כ"ז) הוזם בדיני ממונות כשר לדיני נפשות ש"מ דסובר דלא ילפינן ממשפט אחד דשוין דיני נפשות ודיני ממונות לעדות והדרא קושיא לדוכתא מנ"ל שהקרובים פסולים לעדות ממון. ועי' בבלי סנהדרין ר"פ אחד ד"מ וצ"ע. ועי' ירושלמי סנהדרין פ"ג בתו' בד"ה לא כו' ונשנית בשביל דבר שנתחדש בה:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 436a0eb033f7af2e1966bb56c42c4d80e2b02f18a0ae1a865aa95c71c57232a6