שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 4

מ"ד ראשון חייב כו'. עי' בקונט'. גרסינן בבבלי מכות (דף ו') אמר רבא והוא שהעידו כולם תכ"ד ופירש"י אבל אם העידו שנים ולאחר זמן העידו שנים אחרים הרי הן שתי כיתי עדים לכל דבר וכתבו תו' משמע דקאי אף לענין קרוב ופסול וקשה כו' לכך נראה דלא קאי אלא אדין זוממים כו' ע"ש ומסוגיא ראיה לפי' תו' דלפירש"י למה לא יתחייבו האחרים הא הפסידו ממון דכיון שראו שאחד מהן פסול לא היה להן להגיד תוך כדי דיבורו אלא ימתינו עד אחר כ"ד ועוד הא איירי שהעידו לאחר כ"ד כמ"ש בקונט'. אבל לפמ"ש תו' ניחא דכיון שבאו לב"ד או שראו העדות בבת אחת נחשבו לכת אחת וכבר בטל עדותן ע"י עדות הראשון. אני מסתפק בעשרה שהעידו כל אחד תכ"ד של חבירו אם יש שהות להראשון לחזור עד אחר כ"ד של אחרון או דלמא אחר שהעידו שנים מהם כבר נגמרה עדותן ותו אינן יכולין לחזור ועי' בר"ן שהבאתי בסמוך בד"ה משביע כו' וצ"ע. ועי' בש"ך ח"מ סי' ל"ו סק"ה:

מתניתין נמי דייקא כו'. גרסינן בבבלי מכות שם אר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי ור"נ אומר הלכה כרבי. וכתב הרי"ף והלכתא כר' דקי"ל הלכתא כר"נ בדינא כדאיתא בכתובות ע"כ. וקשיא הא אמרינן בבבלי כתובות (דף י"ג) הנ"מ דר"נ כר"ג דלא"כ קשה הלכתא אהלכתא דקיי"ל כר"נ בדינא ובהא אר"י אמר שמואל הלכה כר"ג אלא כדשנינן. מדקשי' ליה הלכתא אהלכתא ש"מ דה"ק קיי"ל אין הלכה כתלמיד במקום רב ור"נ תלמיד שמואל הוה וקיי"ל כר"נ בדינא. שמעינן מהכא אף דקיי"ל כר"נ בדינא אין כלל זה ברור נגד שמואל רבו. א"כ מאי קאמר הרי"ף והלכתא כר' דקיי"ל כר"נ כו' הא שמואל רבו פליג עליה וי"ל קשיא ליה להרי"ף מאי פריך משמואל שהיה רבו של ר"נ הא ר' יוחנן קאי כוותיה דר"נ ושמואל ור"י הלכה כר"י אלא הכי פריך קיי"ל כר"נ בדינא ובהא קיי"ל כוותיה דשמואל שכך היתה קבלה בידם וכ"נ מחידושי הרא"ה והר"ן בכתובות שם. א"כ שפיר מייתי הרי"ף ראי' מכתובות אבל אני תמה למה לא מייתי הרי"ף ראיה דהלכה כר"נ דהא קיי"ל מחלוקות ואא"כ סתם הלכה כסתם ושבועות בתר מכות נשנית כדאמרינן בבבלי בריש מכלתין מכדי תנא ממכות סליק מ"ש דתני שבועות וסתמא דהכא אתיא כרבי וכדדייק ר' יוסי וכ"ת הא דקאמר מכדי תנא ממכות סליק כו' היינו דקשיא ליה לרבי שסדרן כך אבל לעולם אין סדר למשנה בתרי מסכתא לענין מחלוקות ואח"כ סתם כמ"ש תו' ריש מכלתין י"ל לשיטת הריטב"א כל סדר נזיקין חדא מסכתא הוא א"כ הכא ה"ל סתם ואח"כ מחלוקות נימא מהכא איכא להוכיח כדעת החולקים דתלתא בבא הוי חדא מסכת וצ"ע. ועמ"ש לקמן בפרקין בד"ה והם כו':