שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 2

אף חטה אחת כו' עי' בקונט' לפום ריהטא נראה פירושי בתרא עיקר. דלפי' קמא (אף שכן מפורש בבבלי מכות שם) קשיא הא ממתני' לא שמעינן דר"ש אוסר בכ"ש בכל האיסורין אלא מברייתא שמעינן לפרש כן המשנה א"כ ה"ל לאתויי הברייתא מיהו אחרי העיון נראה דממתני' דייק ליה דר"ש אוסר בכל האיסורין אפי' קמח. והיינו מדתנן ברישא סתם כמה יאכל מן הטבל ולא נקט כמה יאכל מחיטי טבל אלא ודאי ר"ש אף בקמח פליג. וכ"ת א"כ אמאי לא תנן כמה יאכל מן האיסורין כו' י"ל משום סיפא דתנן אף חטה אחת כברייתה נקט טבל. ועי' במכות (דף י"ז):

תענו את נפשותיכם ממותר לכם כו'. נראה דמקרא קדריש מדלא כתיב אזהרה ביה"כ לא יאכל וכ"ת כדאמר ר"ל פ' יה"כ (דף פ"א) אי כתיב לא יאכל אכילה בכזית משמע והתורה לא חייב עליו אלא ביישוב הדעת י"ל ר"ש לשיטתו אכילה כל שהוא משמע כמפורש בסמוך מאי קאמרת בקרבן דבעינן כזית אהלכה למשה מסיני קסמיך כדאמרינן שם דף פ' שיעורין של עונשין הלל"מ א"כ ה"נ אהלכה סמכינן אלא קרא דוקא בדבר המותר איירי שהעינוי ממנו אבל בדבר האסור אין העינוי ממנו דרחמנא אסריה לכך ליכא למכתב לא יאכל דהוה משמע כל מיני מאכל אפי' דבר האסור ובבבלי בסוגיין גרסינן ר"ש לטעמיה דלית ליה איסור כולל דתני רש"א האוכל נבלה ביה"כ פטור. ונראה דאף הירושלמי סובר כן ור"ש דדריש טעמא דקרא יליף מיה"כ דלית לן איסור חל על איסור אפי' באיסור כולל: