תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 4

ר"י בר טבלי' שאל סאה חיטים שנפלה לתוך סאה שעורין כו' עיי' בפנים בדברינו ועיי' בתשו' חכ"צ סי' ק"כ בראובן שקנה אתרוג הדור בדמים יקרים ובא שמעון ואיבדו ממנו קודם החג או תוך ימי החג האיך משלם. ומביא תשו' מהר"י מינץ ז"ל דא"צ לשלם כי אם דמי אתרוג שאינו הדור שיוצא בו י"ח אתרוג. וראייתו מפ' מרובה דהאומר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו פטר גנב נפשי' בכבש וכתב הח"צ ז"ל דלא דמי להתם דהתם אין לה דמים דאינה בת מכירה כדאמרינן במס' פסחים פ' האשה דף פ"ט ע"ב. ת"ר המוכר עולתו ושלמים לא עשה ולא כלום. וכיון דאינה בת דמים כלל אי אפשר לחייבו מטעם שיוו העולה אלא מטעם שהוא חייב לצאת י"ח שקיבל עליו להקריב עולה וכיון שאין כאן תורת דמים אלא החיוב שעליו להקריב עולה להכי פטר גנב נפשי' בכבש. אבל באתרוג הדור דמים לו ויכול למוכרו אף שעילוי דמיו היא מחמת הידור מצוה אין בכך כלום. עכ"ל ז"ל עיי"ש הרי דלא אזלינן בתר שבח העצם אלא לבתר הדמים כמה דמים יתן הלוקח כשימכור. ועיי' במס' ב"מ דף מ' ע"ב מותר לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דא"ל אי בעי לעירובי מי לא ערבי לך השתא נמי קביל ולימא ליה אי עריבת לי הוי מזדבן לי השתא מאי עביד ליה לחודא לא מזדבין ליה בבעה"ב עסקינן דניחא ליה בצילי' משמע דאזלינן בתר שבח העצם וצריך לשלם לו לפי שבח העצם אע"פ שאינו יכול לתבוע לו לפי שיוו הדמים דהא בשיוו הדמים חסר הלוג שמרים. ואבל בירושלמי כאן מוכח דאזלינן בתר שיוו הדמים בעולם כההיא דגנב פטר נפשי' בכבש כיון דאין לו דמים ויש לחלק מההיא דב"מ הנ"ל: