קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 41

הקדש שפדייו יתר על דמיו. שאמר פרה זו תחת פרה של הקדש אפילו היתה של הקדש שוה חמשה ושלו עשרה:

ה"ז פדוי. וחל ההקדש על כולה:

ה"ז אינו פדוי. כיון שאין שוין לא אמר כלום:

ה"ג א"ר לא שכן אדם מצוי להרבות הקדשו ר' יונה בעי כמ"ד כנכסיו הוא ברם כמ"ד אינו כנכסיו מה בין הקדש למעשר שני א"ר יוסי ולא כבר נאמר טעמא שאדם מצוי להרבות בהקדשו וכ"ה במ"ש וה"פ א"ר אילא לכך בהקדש פדוי כיון שאדם מצוי להרבות וליתן בפדיון הקדשו מסתמא ידע שהחולין שוה יותר ורצה לוותר נגד ההקדש משא"כ במעשר שני שאין אדם עשוי להרבות בו הלכך אמרינן מסתמא טעה לכך לא אמר כלום ור' יונה ס"ל דטעמא דהקדש משום שייפו חכמים כח ההקדש או משום חומרא דהקדש דין הוא שיהיה תמיד ידו על העליונה הלכך מספיקא קדוש לכך פריך תינח למ"ד מעשר שני לאו ממון גבוה אלא כממונו שפיר איכא לחלק בין הקדש למ"ש אלא למ"ד מ"ש ממון גבוה הוא א"כ אף מ"ש יש לייפות כחו ואין חילוק בינו להקדש והשיב ר' יוסי כבר אמרו בו טעם שכן אדם מצוי להרבות בהקדש משא"כ מ"ש אע"ג דממון גבוה הוא אין אדם מצוי להרבות בו שאין להקדש ממנו כלום אלא זרים אוכלים אותו:

ר"ז. בעי לפני ר' אמי אם שאלו להאיש שהרבה בהקדש אם כיון להרבות בהקדש או לא ואמר שלא נתכוין להרבות אלא שטעה אם הוא פדוי או לא א"נ ר"ז פריך ר' יוחנן סתמא קאמר ה"ז פדוי משמע לעולם פדוי הא אם בדקנוהו ואומר שלא כיון להרבות למה יהא פדוי:

לכי בדק. אם נבדק ואומר שלא נתכוין אינו פדוי ור' יוחנן לא קאמר אלא בסתם וללישנא בתרא ה"ק אף אם תבדקנו אין בכך כלום דאמרינן מסתמא מעיקרא דעתו היה להרבות והשתא הוא דהדר ביה ואינו כלום:

הרי זה פדוי. שמאחר שנתן הקרן יצא ההקדש לחולין ומותר ליהנות בו ואין החומש מעכבו ולא גזרינן שמא יפשע כדמפרש ר' אילא בסמוך:

ה"ג א"ר לא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין ר' יונה בעא כמ"ד כנכסיו ברם כמ"ד אינו כנכסיו מה בין הקדש למ"ש א"ר יוסי ולא כבר נאמר טעמא הקדש יש לו תובעין מ"ש אין לו תובעין וכ"ה במ"ש. וה"פ ר' אילא אמר בהקדש לא גזרינן שמא יפשע לפי שהגזברין תובעין אותו בשוק אבל מ"ש שאין לו תובעין שהוא לעצמו חיישינן שמא יפשע ר' יונה ס"ד טעמא דהקדש שחמיר שהוא ממון גבוה לא חיישינן שמא יפשע וקשיא ליה הניחא למ"ד מ"ש ממון הדיוט שפיר יש לחלק בין הקדש למ"ש אלא למ"ד מ"ש ממון גבוה מאי איכא בין הקדש למ"ש והשיב ר' יוסי כבר אמרו טעם דהקדש יש לו תובעין ומ"ש אין לו תובעין הלכך אפילו למ"ד מ"ש ממון גבוה אינו פדוי עד שיתן החומש: