קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 19

קרוב. שאי אפשר לבא לידי שבועת העדות מהו שיהו חייב משום שבועת ביטוי:

ייכא כהדא. נאמר דאתיא כהא דאמר ר' בא בר שמואל:

ה"ג מאחר שאין בידו לבא. אם נשבע יתן פלוני לפלוני מנה אין כאן שבועת ביטוי שהרי אין פלוני ברשותו ליתן ושלא ליתן אף לשעבר כגון שנתן איש פלוני לפלוני מנה או שלא נתן נמי לא הוי שבועת ביטוי דבקרא לא כתיב אלא להבא דכתיב להרע או להטיב ומרבינן מלכל אשר יבטא האדם דחייב נמי לשעבר וכיון דלימא בלהבא מפורש בקרא אף לשעבר נמי ליתא וה"נ קריב אע"פ שכשר לעדות לכל אדם כיון שפסול לזה שנשבע עליו אינה שבועת ביטוי:

או. דמיא השבעת הקרוב להא דתנן שבועות פרק בתרא א"ל לש"ח היכן שורי א"ל איני יודע מה אתה סח ובאמת מת או נשבר או נשבה או אבד והשביעו המפקיד שכדבריו כן הוא שלא בא שורו לידו ואמר אמן וזה שקר אפ"ה פטור מקרבן אשם שאינו חייב קרבן על שבועת הפקדון אא"כ נשבע על דבר שאילו הודה היה חייב לו אבל הכא אלו הודה [על] האמת שקיבל השור אלא שמח היה פטור הלכך אינו מביא קרבן על שבועתי:

רב אמר. הא דתנן פטיר היינו שהוא פטור מאשם דשבועת הפקדון וחייב משום שבועת ביטוי לשעבר [ומביא] קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדי שבועה לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן אע"פ שאינו בלהבא ימות ולא ימות כיון שהוא בלאו והן חייבין עליו משום [שבועת] ביטוי ה"נ בשבועת העדות אע"ג דליתא בלהבא דה"ל נשבע לבטל את המצוה אפ"ה חייב משום [שבועת] ביטוי:

מאחר שמצוה להפיסו. הואיל ומצווה השומר שישבע להפיס דעתו של המפקיד כמפורש בקרא וב"ד משביעין אותו על כך אין כאן שבועת ביטוי דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים ודרשינן להאי כי בלשון אי וה"ק [נפש] אם תשבע דהיינו [מדעת] עצמו חייב עליה אבל שבועת הדיינין שהיא בעל כרחו לא:

ע"ד דרב. דמחייב משום שבועת ביטוי היינו טעמיה הא דחייב שבועה ע"פ הדיינין היינו לישבע באמת אבל זה שנשבע לשקר אינו ע"פ הדיינין אלא ע"פ עצמו: