קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 17

ויהיו הורגים בחטאים דהוקע אותם אחוטאים קאי:

כל חד מינכון יקטול תרי. דהרגו איש אנשיו משמע כל איש יהרוג אנשיו ומיעוט אנשיו תרי:

מהו לעיני משה. לפני משה מיבעיא ליה:

כאיניש. כאדם האומר הרי הדבר בתוך עיניך:

ואין טלפיה סדוקות. וכי אינה אסורה כבהמה טמאה שאינה מפרסת פרסה כלומר אין שום חילוק בין מדינית זו לציפירה אשתך שגם היא מדינית ולמה תהיה זו טהורה וזו טמאה והבל פצה פיו צפורה נישאת למשה קודם מ"ת ולאחר מתן תורה נתגיירה ככל נשי ישראל משא"כ כזבי לא נתגיירה עדייו אין כאן אדם שיהרגנו. שאין לך מבזה ת"ת גדול מזה וה"ל אפיקורס שהוא מבזה דבר ה' והוא מן המורידין ולא מעלין ואף שיהרג ע"י שבטי מ"מ ראוי לקנאות קנאת חכמי התורה אפי' במקום שיש סכנת נפשות:

היכן הם האריות. שבטים שנמשלו לאריות שמוסרים נפשם על קידוש השם כגון הודה שקפץ תחלה לים ידן במעשה דשמשון בנימן מרדכי ואסתר:

מתוך סנהדרין שלו. דכתיב מתוך העדה ואין העדה אלא סנהדרין כדכתיב וסמכו זקני העדה שהיו יושבים ודנין כדכתיב קח כל ראשי העם ואמרינן חלוק להם בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון פעור:

התחיל מסתמך כו'. שהיה ירא מפני שבט שמעון שהקיפוהו:

ששבטו של לוי אצל שבטו של שמעון בכל מקום. בשכם כתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי כו' במכירת יוסף ויאמר איש אל רעהו בברכת יעקב שמעון ולוי אחים ה"נ נהיה בעצה אחת:

שמא התירו פרושים. תלמידי חכמים הפרושים במאכלם ובבגדם משאר העם התירו את הדבר לזנות את בנות מואב:

דרכן לפרוש זה מזה. כשאיש ואשה מזדווגין ומרגישין שאדם נכרי בא לתדרן דרכן לפרוש קצת ולראות מי הוא:

מפני הנוקרנין. בני אדם המנקרים על כל עושי טוב לחפש עלילות שאפשר למצוא לתלות בהם בוקי סריקי גם כאן יאמרו מפני שלא רצו למלאות תאוותו הרגן לכך נעשה נס זה שידעו הכל שלא בא אלא לקנא קנאת השם:

ולא היו יכולים לציות על בני שבטו ואנשי מואב שהיו סמוכים כדאמרינן לעיל שבנו להם קנקילין נגד כל מחנה ישראל להצילן:

לא נשמטו מן הזיין. שלא היה נקב הזיין הולך ומתרחב שא"כ היו נשמטין אח"כ:

ה"ג הנס הששי כיון שיצא עמדו בני שבטו לפגוע בו ירד המלאך ונגף בהם כשראה פנחס את הנגף שהוא כו':