קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 7

אר"א איתפלגון כו'. כלומר ואי קשיא לן בית שני איך קידשו תריץ דהנך שני ברייתות פליגי בפלוגתא דר"י ור"ל וכדמסיק מ"ד באחת מכל אלו סובר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא ואיצטרך עזרא לקדשה וכיון דלא היו. שם אורים ותומים צ"ל באחת מכל אלו קדושה ומ"ד בכל אלו סובר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבא ולא הוצרך עזרא לקדשה אלא לזכר בעלמא. בונין. בימי עזרא היו בונין תחלה המקדש ואח"כ היו מקדישין אותו דאם הקדישו תחלה למקום בית המקדש היה נזונים עיניהם מן ההיכל ש"מ דסובר קדושה ראשונה קידשה לשעתו ולא קידשה לעתיד:

מקדישין ואח"כ בונין. שהרי היה המקום מקודש בלאו קדושתן דקדושה הראשונה קידשה לעתיד וע"כ לומר שהיו עושין קלעים להיכל הלכך היו יכולין לקדש תחלה ולבנות אח"כ:

אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות. כלומר אין רואין מחיצות הבית אפי' בחרבנן כאלו הן עומדות דקדושה הראשונה בטלה:

במה מוסיפין. דודאי אין העזרה מתקדש אלא בדבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל דומיא דירושלים שאין מתקדשת אלא בדבר הנאכל בה ויוצא ממנה כפסל:

ומשני בשתי הלחם שהיו מקריבין בחג השבועות:

ופריך ומקדישין בי"ט. בתמיה ולאחר יום טוב היו נותר:

אלא בלחם הפנים. שמקריבין בכל שבת:

ומקדישין בשבת. בתמיה:

אלא בלילה. בליל מוצאי שבת או עצרת שעדיין לא היו נותר עד למחרת שנאכלות ליום ולילה:

ופריך ומקדישין בלילה. בתמיה ואין קידוש אלא בששת הבנין ואין בנין בית המקדש בלילה:

מנחת מאפה. מנחת חביתי כה"ג אע"ג דמנחת מחבת היתה כדכתיב על מחבת בשמן תעשה אפ"ה קרי לה מנחת מאפה דכתיב בה תופיני שהיתה אפויה אפיית הרבה שאחר חליטתה אופה בתנור ואח"כ חזר ומטגנה במחבת:

ופריך הניחא בעלייתן מן הגולה. בימי עזרא היה להם לחמי תודה שהיו מקריבין תחלה קרבן תודה דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא אלא בכניסתן לארץ דהיינו בבית הראשון לא היו יכולין להקריב קרבן עד לאחר הקידוש:

במה קידשו. מאין היה להם לחמי תודה הא אינן קדושים אלא לאחר. שנשחט עליהן הזבח:

הבאות. מבמה שבנוב וגבעון ששם היו מקריבין קודם בנין הבית: