לשון ריא"ז וכן אם זינתה תמותו עמו אין אשתו נאסרת עליו בשביל זנות אמה ואם היתה תמותו מרגלת לבא אצלו ע"י אשתו מוציאין את אשתו ממנו כמבואר בקונטרס הראיו' וכך הוא בתלמוד ארץ ישראל:
כתב הראב"ד ז"ל ודוקא כשנשאת לו אשת גיסו ע"פ בית דין דבהא אסר רבי יוסי לשנויא דרבי אמי אבל אם ניסת לו ע"פ עדיו אשת גיסו מותרת אגיסו ואשתו מותרת לו דבהא אפילו לרבי יצחק נפחא שרי רבי יוסי כדאזיל אשתו וגיסו ואע"ג דאשה שהלך בעלה למדה"י בעלמא אסורה לחזור לו אפילו בעדים דלא אמרי' מינס אניס התם הוא דאיכא למימר גירש זה ונשא זה אבל הכא כיון דאחות אשתו היא לא מתסרא אלא משום דאתי לאחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדה"י מסתיה דגזרי' ביה בעד אחד דדמיא לפשיעותא אבל כשנשאת בעדים לא גזרי' בה דודאי שני עדים שמשקרין מילתא דלא שכיחא היא והשיב עליו הרמב"ן ז"ל ודאי אשת גיסו שנשאת ע"פ עדים מותרת בין לשנויא דרבי אמי בין לשנויא דרבי יצחק נפחא וכו' עד זמני דאתי גיסו תחלה ושייך למימר גירש זה ונשא זה שמא מתה אשתו וצריכה גט ואף אם תבא אשתו אח"כ כיון שכבר נתן גט לאחותה נאסרת אשתו עליו כי הרואה שגירש אחותה אינו יודע שזו היתה אשתו תחלה ויאמר זה נושא אחות גרושתו הלכך חיישי' לפרוקא דרב אמי לאסור אשת גיסו אגיסו אפילו נשא בעדים אליבא דהלכתא דלא מפלגינן בין עד אחד לשני עדים וחיישינן נמי לדרבי יצחק נפחא למיחש לתנאה ואחיו שקדש אשה וכן הוא שקדש אחות אשה כל הדרכים האלו בהן וכן הלכתא עיין בהרא"ש פרק האשה שהלך: