לשון ריא"ז יבם שעשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט כבר פסלה עליו בגט וצריכה הימנו חליצה להתירה לשוק והוא שנתן לה גט סתם אבל אם פי' ואמר שהוא נותן גט למאמרו לא הועיל הגט אלא לסלק המאמר והרי הוא כבתחלה ומותר לכונסה בין הוא בין אחיו כמבואר בקונטרס הראיות:
כתב בעל העטור לע"ד הכונס יבמתו מצוה רבה היא ומברך אקב"ו על בעילת יבמה ככל המצות אע"ג דפליגי גבי בעילת מצוה דלאו דיבמה ואיכא מ"ד דלא צריכה לברוכי ביבמה דברי הכל מודים דצריך לברך ואיכא למ"ד דעל כניסת יבמה בשקדש יבמתו צריך לברך על כניסת יבמה וליתא דהא בריך ברכת אירוסין ואי משום דמוסיף מצות יבום הא ליתא במצוה אלא בביאה ואנא כתיבנא דכל מצוה התלויה באחר לא מברכים עובר לעשייתן ע"כ: לשון ריא"ז אע"פ שהיבם קונה היבמה בביאה ואפילו בא עליה על כרחה מצות חכמים היא שיקדש אותה תחלה ויכתוב לה כתובת יבמין שכותב אני פלוני קבלתי פלוני' יבמתי לזונה ולפרנס' כראוי ואינו כותב לה כתובה משלו שכתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם אין לו נכסים לראשון כותב לה כתובה עליו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכונסה לחופה ומברך עליה ברכת חתנים כשאר כל הנשים:
מדברי רבינו נראה דעבדינן כדברי נהרדעי וכן נראה בפ"ק דקדושין ומדברי הטור אבן העזר סימן כו ומדברי סמג עשין מ"ח משמע דהלכה כנהרדעי כדברי רבינו אמנם מיי' פסק דרב הוי מנגיד אכולהו ועיין פ"ק דקדושין: