מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 8

מנה ו' חדשים כו'. אי אפשר לפרש הבעיא אלא בנזיר עולם דבנזיר לזמן פשיטא דסותר ואין להקשות הא לקמן קאמר גבי נזיר עולם מאחר שאילו נטמא ואין לו מהיכן לסתור משמע דנזיר עולם אין לו סתירה התם לענין הפסק קאמר דאע"פ שנטמא צריך לטהר ולנהוג נזירותו לעולם ולא שייך השלמה גביה וכיון שכן אין ראוי להפסיקן כדפרישית התם אבל הכא לענין גילוח קא מיבעיא ליה אם מונה הוא מימים הראשונים כיון דלא שייכא השלמה גביה או דסותר כשאר נזיר. ובבבלי ליתא להא ומשמע דפשיט ליה דכשאר נזיר הוא לענין זה:

מכיון שלא קידש שערו בדם מי מתירו לגלח. עיין מזה לקמן סוף פ"ב ד"ה סותר ל' ולקמן פ"ו:

הריני נזיר לאחר כ' יום נזיר עולם מכבר. כה"ג בעי בבבלי פ"ב דף י"ד וכן בעיא שניה בנזיר שמשון מכבר אלא דהתם איפכא קא מיבעיא ליה בהא הריני נזיר שמשון לאחר כ' ומעכשיו נזיר סתם וטעמא דהתם פשיט לה לבעיא ראשונה בדרך את"ל כיון דאפשר לאיתשולי חיילא הריני נזיר שמשון כו' הכא לא אפשר לאתשולי דנזיר שמשון ליתיה בשאלה מי חיילא או לא. ולא מצי למיבעיא איפכא כדפירשו התוס' שם ד"ה אמר הריני נזיר כשמשון. ושיטתא דהכא א"א לפרש בדרך את"ל מה"ט. וכן הא דמסיק הכא דנזירות תורה דוחה לנזירות שמשון לא משמע כן משיטתא דהתם דא"כ לעולם נוהג בנזירות תורה בין אמר נזירות סתם מעכשיו או נזירות שמשון מעכשיו וכן נראה מדעת הרמב"ם שפסק בפ"ד הלכה ט' בדין דבעיא שניה דאין מגלח לנזירות סתם וכדפירש הכ"מ שם שפסק לחומרא וש"מ דלית לן האי סברא דקאמר הכא דנזירות תורה דוחה לנזירות שמשון. וקרא דתורת נזרו איכא למימר דאיצטריך לדרשה כדדרוש בספרי יכול אפי' אמר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים קורא אני עליו כפי נדרו ת"ל כן יעשה על תורת נזרו ועיין מזה עוד לקמן פ"ב: