מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 10

יצא נזירות שמשון שלא תלה מפיו עליו אלא מפי הדיבור. הכי מסיק לה בבבלי דף ד' בהא דקאמר ושמשון לאו נזיר הוה והכתיב כי נזיר אלהים וגו' התם מלאך הוא דקאמר וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ג הלכה י"ג שמשון לא היה נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה ואפי' הכי פסק האומר כשמשון הרי זה נזיר וכר' יהודה כדמסיק הכא וכן התם ואע"ג דבעינן דבר הנדור כבר תירץ הר"י בן לב מביאו הכ"מ שם שאני נזירות דכתיב לה' לרבות אע"ג דלאו דבר הנדור כדדריש התם גבי בכור לה' לרבות ולא כתירוץ הכ"מ שפי' דברי הרמב"ם כסברת המקשה דנזיר אלהים מנוח הוא דקאמר ליה וכבר העיר התי"ט בזה אלא במה דהקשה על הכ"מ שהרי הרמב"ם כתב שמשון לא היה נזיר גמור כו' א' משום הא לא איריא דאפשר לומר דכך מתפרשין דבריו לא היה נזיר גמור מדעתו שהרי הוא לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו וציוה לאביו שיזירנו כשיולד וכפירוש התוס' שם בדברי המקשה ולאשמעינן דאפ"ה היה מותר לטמא למתים כדמסיק שם. לפי שכך ה"ה הציווי ע"פ הדיבור וא"כ האומר כשמשון מתפיס בדבר הנדור הוא ואי קשיא הא קשיא דהרי הרמב"ם כתב שם לקמן בהלכה י"ד ומי שנדר נזיר כשמשון אינו יכול להשאל על נדרו שנזירות שמשון לעולם היתה. ועיקר הטעם משום דשמשון לא הוה נדור כדפירש הכ"מ שם וכדפירש רש"י ז"ל וש"מ דלא היה נזיר אלא ע"י ציווי של מעלה לבד וכדקאמר הכא אלא מכי הדיבור ומש"ה העיקר כתי' הר"י בן לב: