תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 11

רבב"ח בעי קומי ר"ז כתיב לא יבקר כו' כ"ד שבא להתיר אינו עובר כו' תמן תנינן ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאות ואשם ועולה. והדר היה מביא חטאת העוף ועולת העוף ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לפענ"ד דה"פ דגבי מצורע עשיר כתיב ביום השמיני יקח שני כבשים. דהיא אשם ועולה "וכבשה" אחת דהיא חטאת ולקח הכהן וכו' עד ועשה הכהן את החטאת וכו' והעלה הכהן את העולה כו' ואילו גבי מצורע עני כתיב ולקח כבש אחד אשם וגו' ושתי תורים ושני בני יונה וגו' והיה אחד חטאת ואחד עולה והביא אותם ביום השמיני וגו' ועשה את האחד מן התורים וגו' את האחד חטאת ואת האחד עולה וגרסינן במס' יומא דף מ"א אמר ר"ח אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן שנאמר ולקח והביא או בלקיחה או בהביאה ע"כ וכפירש"י ז"ל דכתיב גבי כהן את האחד חטאת ואת האחד עולה וגבי בעלים ולקח אין מתפרשות הקינין איזה לחטאת ואיזה לעולה אלא ע"י לקיחת הבעלים שיאמר בשעת לקיחה שלוקח זה לחטא. וזה לעולה ונעשית בעת לקיחה זה חטאת וזה עולה. והנה מצינו לפ"ז חילוק גדול לבין מצורע עשיר ובין מצורע עני דמצורע עשיר הוי סדר הקדישן מחוסר זמן משא"כ במצורע עני דהוי כסדר הקרבה כן סדר הקדישו דהא. קי"ל במס' זבחים דף צ' במתניתין דסדר הקדישו הוי כסדר הקרבה אבל במצורע עשיר לא משכח"ל כלל דהא קי"ל דהקינין מתפרשות בעת הלקיחה וכתבו בתיו"ט ז"ל דלאו דווקא קינין אלא ה"ה שני קרבנות ממין אחד וחובה אחת. והנה קי"ל גבי קינין דאחד חטאת ואחד עולה דצריך להפריש ב' קינין אבל אם יקח בן יונה או תור אחת ויעשנה לחטאת ואח"כ יקח בן יונה או תור אחרת ויעשנה שלמים לא עשה כלום תחת צריך להפריש שתים בב"א ויפריש אחד מהן לחטאת ואחד לעולה ועיי' בירושלמי יומא ר"פ שני שעירי וקי"ל דחטאת קודמת לעולה בזבחים פ' כל התדיר ובפסחים פ' תמיד נשחט דף נ"ט ע"א וקי"ל דאשם מצורע קודם לחטאת מפני שבא להכשיר כדאיתא פ' כל התדיר דף צ' עיי"ש וא"כ גבי מצורע עשיר אי אפשר להקדישו כסדר הקרבתו כדין התורה בכ"מ דכיון דצריך להוציא האשם ובעולה מב' כבשים וע"כ צריך לקרא שם אשם ועולה בב"א וחטאת צריך להיות קודם עולה בכ"מ ואשם מצורע צריך להיות קודם לחטאת א"כ האיך שנעשה נעשה שלא כסדר דאם יקדיש תחלה החטאת א"כ מקדים חטאת לאשם מצורע ואי יקדיש האשם תחלה א"כ ע"כ מקדיש לעולה ג"כ דהא האשם מוציא מב' כבשים מאחד אשם ואחד עולה א"כ מקדים עולה לחטאת ואי אפשר לו להקדיש כסדר הקרבתו אשם חטאת עולה. ז"א דהא האשם צריך להוציא מן הזוג שלו דהוא עולה משא"כ גבי מצורע עני דהתם מוציא החטאת מן הזוג שלו דהיא עולה ואשם אינו מוציא מן הזוג ע"כ דמקדיש להו כסדר הקרבתו:

וכיון שמבואר כ"ז עולה הסוגיא כפתור ופרח דהתנא קמ"ל דביום השמיני מביא ג' בהמות חטאת אם ועולה כיון דאי אפשר להקדיש כסדר הקרבתו אשם חטאת ועולה ע"כ ס"ל להתנא דהא דכ"ר קודם אשם ועולה ואח"כ חטאת לאו דווקא אלא ה"ה קודם חטאת ואח"כ אשם ועולה דאין חילוק בינייהו כלל דאם מקדיש תחלה אשם ועולה איכא מעלה דהקדים אשם לחטאת אבל איכא חסרון דהקדים עולה לחטאת ע"כ כמו כן אם יקדים חטאת לאשם ועולה הגם דאיכא חסרון דמקדים חטאת לאשם אבל איכא מעלה דהקדים חטאת לעולה וכ"ז הוא דווקא במצורע עשיר אבל בעני דהזוג שלו הוא חטאת ועולה ע"כ דמקדיש כסדר הקרבתו אשם וחטאת ועולה. אבל חטאת קודם לאשם לא דהוי מחוסר זמן. ועכשיו דביארנו כ"ז בע"ה וכעת נמצא כל דברינו שדברנו מבואר בפירוש הגמ' וכ"ז דברי הגמ' הוא דפריך על המתניתין דנקט חטאת קודם אשם ועולה ע"ז פריך ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם בתמיה הכי לא קמודית לן דחטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם וע"כ דקמודית לן דמחוסרת זמן אצל אשם ולמה גבי חטאת בהמה דעשיר קאמרת דמביא חטאת קודם אשם הלא ע"כ חטאת מחוסרת זמן אצל אשם דכמו דחטאת העוף פשיטא לך דמחוסרת זמן אצל אשם ומ"ש בהמה גבי עשיר ומשני א"ר אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן כלומר כאן גבי מצורע עשיר התירה התורה להקדיש מחוסר זמן דלאו דווקא אשם קודם חטאת דנמצא עולה קודם החטאת אלא ה"ה חטאת קודם לאשם ועולה והוי חטאת קודם לעולה ונמצא דחטאת העוף הוי מחוסרת זמן אצל אשם אבל חטאת בהמה אינה מחוסרת זמן אצל אשם כיון דע"כ צ"ל מחוסרת זמן כנ"ל. ובזה מובן דנקט התנא הדין הזה ביום השמיני מביא ג' בהמות חטאת ואשם ועולה מאי קמ"ל התנא בזה הא מקרא מפורש הוא בתורה אבל לדברינו ניחא דקמ"ל דיכול להקדים חטאת קודם לאשם ועולה. ודו"ק:

עבר ולא הביא מהו שיעבור פי' אם שמיני דווקא וכשעבר שמיני עבר על מצות עשה או דילמא דשמיני פירושו משמיני ואילך א"ל כ"ד שבא להתיר אינו עובר כו' התורה התירה להקדיש מחוסר זמן פי' דשמיני הוא הותיר ולא זמן דקמ"ל התורה דמותר להקדיש האשם או החטאת בשמיני הגם דמחוסר זמן הגם דאימתי דיקדשו הוי שלא בזמנו ותמיד מחוסר זמן דלא אפשר בלא"ה קמ"ל התורה דאעפ"כ מיום שמיני מותר ואי ביום שמיני היה מגיע זמנו היה לנו לאמר דשמיני דווקא והוי קביעת זמן אבל כיון דאפילו בשמיני אין מגיע זמנו עדיין דהוי מחוסר זמנו בזמן הקדישו וא"כ לעולם הוא מחוסר זמן ל"ש שמיני ול"ש לבתר שמיני ואעפ"כ התירו הכתוב א"כ הא בשמיני הוא להתיר בא ולא עשה דדווקא בשמיני. ודו"ק: