חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 3 · הלכה 7 · Segment 2

ר' אבהו בעי קמיה ר"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וכו'. מובא בתוס' סוטה כ"ג ע"ב ד"ה כהן מדאיצטרך תחתיו מבניו משמע דהירושלמי פליג אבבלי ולא יליף מסתם אהרן ובניו וס"ל בניו אפילו בנות משמע אע"ג דגבי טומאת כהנים קיי"ל בני אהרן ולא בנות אהרן י"ל התם לא ממשמעותא דרשינן אלא מיתורא כמ"ש רא"ם ר"פ אמור אבל לעולם סתם בני אהרן גם בנות בכלל מדאיצטרך גבי מנחות כהן תחתיו מבניו וכן משמע קצת דממעט כהנת מטומאת כהנים מדכתיב אמור אל הכהנים ולא הכהנת והקשה בפני משה הא הירושלמי בעצמו ס"ל כהן ואפילו כהנת ולפי הנ"ל אתי שפיר דהכי לאו ממשמעותא דריש אלא מיתורא מדכפל הכהנים בני אהרו ואייתר חדא למעט נשים ומשמעות דורשים איכא בינייהו ירושלמי מפיק לי' מכהנים ולא כהנת ובבלי מבני אהרן והכל מיתורא אבל ממשמעותא אפילו בנית במשמע. (ועיין בשו"ת חת"ס יור"ד סי' ש"א). איש אחד לשבט על דעתיה דר' עקיבא לשונות רבויים הם וכו'. יובן דלכאורה איך האמינו ישראל לנשיאים הלא המה היו נוגעים בעדותם כדאיתא במדרש שהמרגלים חשבו לכשיבואו לא"י לא יהיו עוד נשיאים כ"כ רצו לגרום עיכוב. אך ישראל האמינו לאותם שלא היו נשיאים להם. וזהו מרומז בקרא [דברים א' כ"ח] אחינו דייקא היינו הפשועים המה המסו את לבבנו ולא נשיאנו: