שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוכה · פרק 4 · הלכה 5 · Segment 4

א"ר אבין ולא פליגין וכו'. כתבו תוס' פסחים דף ק' ע"ב בד"ה ידי קידוש וכו' ומיהו ממקום למקום בבית א' כגון מאיגרא לארעא נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא דחשי' קידוש במקום סעודה וכ"מ בירוש' דקאמר ר"י בשם שמואל קידש בבית זה וכו' והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום למקום בחד בית ולאו דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אתר ויתיישב שלא יחלוק הירוש' עם ש"ס שלנו וכ"כ הרא"ש שם אבל הר"ן כתב ולא נהירא דכיון דלענין קידוש דיניה מפנה לפנה כמבית לבית ליכא לאפלוגי בינייהו ותו דבשלמא מארעא לאיגרא חזו אהדדי אבל בסוכה מי לא עסקינן דביתו כאן וסוכתו במקום אחר דה"ל מבית לבית אלא ודאי דירוש' פליגא ואנן כגמרא דידן נקטי' ותימא מאי קשיא להו דלמא גמרא דידן כרבי מנא ור' אימי אתיא דאמרו בפי' דפליגי רב ושמואל ור' אבין הוא דאמר דלא פליגי ודאי דלית הלכתא כוותיה וצ"ע:

שהן נחלקין בפירו'. בפ' כיצד מברכין הגירסא שהן נחלקי' בפירות וכתב שם הרא"פ זאת אומרת אדלעיל קאי דדוקא פרפר' הוא דאמרי' א' מברך לכולן דחשובה היא דהיינו פת צנומה אבל פירות לא חשיבו ואפי' הסיבו כל א' מברך לעצמו והא דנטר ע"כ משום דמייתי הא דשמואל דשייכה נמי לברייתא עלו והסיבו צריך לברך שנים דה"ל שינוי מקום וה"ל הכל מענין אח' הלכך אין זה קפידא ובסוכה אף דליתא להאי ברייתא שם ואעפ"כ מייתי הא דר"א זאת אומרת וכו' כן דרך הש"ס זה אגב שיטפי' מלתיה דשמואל מייתי נמי הא אע"ג דלא שייכה שם ע"כ ודבריו תמוהים לפ"ז הא דר' מנא בין הכא בין התם נכתוב שלא במקומו ותו לישנא דזאת אומרת קשה דאין מברייתא שום הוכחה דאיכא למימר דנקט פרפרת בסיפא איידי פרפרת דרישא לכן פירושי שבקונט' עיקר: